Tag Archives: אגוזים

בעלי מאד אוהב כוסמת.
אצלי זה בא בתקופות. יש תקופות שיכולה לאכול הרבה ממנה ויש שלא.
ככה זה עם כוסמת- יש אנשים שחצויים לפה ולפה, אולם כמו עם כוסברה, כמעט אין מישהו שהוא ממש אדיש לכוסמת.
מכירה אנשים ש'מתים' עליה וכאלה שממש לא סובלים.
יש כאלה שהיא יושבת אצלם על שריטות ילדות מהבית וכאלה שמתענגים על זכרונות הילדות של הסבתא הרוסייה שהייתה מכינה להם דייסת "קאשה".

באחד מקורסי הבישול הראשונים שהעברתי פגשתי מישהי שאיתגרה אותי מאד. היא לא סבלה כוסמת ובעלה מאד אהב וממש רצה להכניס את זה הבייתה.
הצגתי לה את המתכון הזה ולהפתעתי הרבה היא מאד אהבה אותו והתחילה להכין לבעלה כוסמת [פעם היא אפילו ביקשה את רשותי להשתמש במתכון הזה באיזו תחרות מתכונים שרצתה להשתתף בה, איזה מהפך היא עברה, אה?].
טוב, זה באמת מתכון טעים, פשוט ולא מאיים מדיי עבור מאותגרי הכוסמת למיניהם. בעיקר כי אני שוטפת את הכוסמת לאחר הבישול, מה שעוזר להוציא את הריח החזק והייחודי שחלק לא אוהבים.

חומרים

כוס כוסמת (רצוי הירוקה, שאינה קלוייה. להבדיל מהחומה)
שפע של עלים ירוקים- תרד, מנגולד, חוביזה, פטרוזיליה, סלרי, כוסברה ועוד
חופן חמוציות
חופן אגוזים (מלך, קשיו, פקאנים, צנוברים- מה שיש ואוהבים)
תבלינים: מלח, שמן זית
[אפשר להוסיף גם בצל ושום, למי שרוצה]

אופן ההכנה

את הכוסמת אני מבשלת בכמות כפולה של מים


אפשר לשטוף אותה מעט לפני, אפשר גם להשרות. זה מקצר קצת את משך הבישול, אולם בסה"כ היא מתבשלת דיי מהר.
כשהמים רותחים, מקטינים את האש ומבשלים עד שהם נספגים והכוסמת התרככה


אז מעבירים למסננת דקה ושוטפים אותה היטב.
בינתיים קוצצים את כל הירוקים שרוצים שישתלבו במנה.
מחזירים את הכוסמת לסיר עם קצת מים/ ציר כלשהו/ חלב קוקוס ומוסיפים את שפע הירוקים


מבשלים מעל אש לא גבוהה תו"כ ערבוב, כדי שזה לא יידבק.
הירוקים מצטמצמים להם. כשזה הגיע לדרגה שמתאימה לכם (לא מצומצמים מדיי, לא דביק מדיי) מכבים את האש. אם יש צורך להוסיף עוד נוזלים במהלך הערבוב, אפשר.
הרעיון שזה לא יצא תבשילי, נזידי, נוזלי, אלא מנה שיש בה הרבה ירוקים ובכוסמת בה דיי נפרדת ולא דביקה.
מוסיפים את החמוציות, האגוזים, המלח ושמן הזית. אם רוצים מתבלים עוד


מערבבים ומגישים.
הכי טעים כשזה חם, אם כי אפשר לאכול גם כשמתקרר.

אתמול קבלתי משירלי את המייל הזה.
התרגשתי מאד לקרוא אותו והחלטתי לפרסמו מייד (איזה כיף שמערכת הניהול הזו כ"כ פשוטה ומאפשרת להזיז, לשנות ולא להיות מחוייבים כ"כ).
תודה לך, שירלי, שבחרת לשתפו בבלוג הקטן והצנוע שלי!
אז הנהו, בפשטותו המרגשת:

 

24 לינואר – יום חמאת הבוטנים הבינלאומי.
נשבע לכם. אמיתי לגמרי.

חמאת בוטנים היא טראש אמריקאי אמיתי. וכיאה לאומה ששום גחמה קולינרית שיוצאת ממנה כבר לא מפתיעה אף אחד, גם העובדה שהם מקדישים יום חגיגי לממרח עוברת מתחת לרדאר. אבל לא אצלי. חמאת בוטנים היא קינק אישי שלי ורתמתי גם את הבלוג למסיבה.

אני פשוט מטורף על חמאת בוטנים ומשתדל שלא לגעת בה בגלל אחוזי השומן, אבל לאחרונה עם הכניסה למגמת הבריאות, שמחתי לגלות שהיא לא נוראית כל כך, והשומן הוא אפילו מהסוג הבריא והלא רווי. זו עדיין לא סיבה לאכול ממנה בכמויות, אבל כשרוצים לחטוא מעט זה באמת בסדר.
אני כנראה כבר לא אגלה לאף אחד את אמריקה אם אספר שהבוטן הוא קטנייה ולא אגוז, למורת רוחם של מוכרי הפיצוציות, והוא מלא בסיבים תזונתיים ודברים בריאים אחרים, אפילו כאלה מהסוג שמוריד כולסטרול. אבל מה שמשנה שהוא נורא נורא טעים.
כשאתם קונים חמאת בוטנים תסתכלו על רשימת המרכיבים. לא כדאי שיהיו שם ממתיקים, מלחים, משמרים או כל תוספת אחרת. צריך להיות רק רכיב אחד – בוטנים.

 

 

המתכון הזה לקוח מהספר "בישול רב אנרגיה" של רייצ'ל אן היל, עם כמה שינויים שלי. התוצאה היא סוג של חטיפי אנרגיה, דחוסים וכבדים, טעימים בצורה חסרת אחריות ומשביעים מאד. אני לא צוחק בקטע הזה – אני אוכל אחד או שניים בבוקר, ושבע עד הצהרים. וכאן אני מצרף אזהרה מתבקשת – זה לא קינוח.

 

מה צריך
-
5 כפות גדושות חמאת בוטנים
5 כפות גדושות דבש
120 גרם פתיתי שיבולת שועל עבה (כמו הסוג של הגרנולה)
50 גרם שיבולת שועל דקה (מהסוג של הדייסות)
כף קמח מלא
100 גרם של מיקס פירות ואגוזים (פרטים בהמשך)
-
לעבודה
מחממים בסיר את הדבש וחמאת הבוטנים על אש נמוכה, ומערבבים כמה דקות עד להמסה.
חשוב להקפיד על אש קטנה, אחרת זה נחרך בקלות.

 

 

בינתיים בקערה נפרדת מערבבים את החומרים היבשים – שני סוגי שיבולת השועל והקמח.

 

 

פירות
הפירות והאגוזים הם נושא פתוח. המיקס האהוב עלי הוא חמוציות לא מסוכרות, משמשים ופקאנים.
אפשר להשתמש בצימוקים ואגוזים (סבתא), בננה שוקולד וצ'ילי (אח!), שבבי קוקוס ושקדים (נום), או כל מיקס אחר שבא לכם. אני ממליץ לעבוד עם פירות לא ממותקים ולא דומיננטיים כי המאסה הכללית מאד מתוקה וחבל שיבלעו. שילוב בין אגוזים קראנצ'ים לפירות נימוחים הוא האהוב עלי.

לא משנה מה בחרתם, תקצצו הכל בצורה גסה ותערבבו פנימה אל יתר החומרים היבשים.

 

 

החמאה והדבש מוכנים, הדברים הבריאים בצד מוכנים, הגיע הזמן לערבב.

 

 

אני מעדיף לעשות את זה בסיר עצמו. שופכים פנימה הכל ומערבבים יחד. התוצאה צריכה להיות עיסה גושית ולא חלקה.
אם זה לא מתחבר, אפשר להוסיף עוד חצי כף דבש.

 

 

שופכים הכל לתבנית קטנה מהדקים מעט ומסדרים יפה יפה. מכניסים לתנור שחומם ל190 מעלות ואופים רבע שעה.

 

סבלנות
ככה זה יוצא, שחום וריחני. אם זה לא שחום מספיק תכניסו לעוד 2-3 דקות.
נותנים לתבנית להתקרר בערך 20 דקות בחוץ, ואז כל עוד זה חמים, פורסים לפרוסות באיזה גודל שבא לכם ומפרידים עם הסכין גם מהדופן, אבל עדיין לא מוציאים אותם אחרת הכל יתפרק. צריך לחכות לצינון מוחלט (אפילו במקרר), ורק אז לחלץ את הקוביות.

 

 

אני רוצה להזכיר שוב שלמרות התמימות והמראה העוגייתי, מדובר ביציקה דחוסה וצ'אנקית שלא תתאים לסיום ארוחה. זה חטיף ביניים לנפילת הסוכר של ארבע במשרד או תדלוק לבוקר, אבל לא דרך מתוקה לסיים ארוחה.

 

 

במקור כתוב שאפשר להחזיק את הקוביות עד שבועיים במקרר. הומור של אמריקאים, לך תבין.

 

 

———————–
לגזור ולשמור
———————–

ממיסים את חמאת הבוטנים והדבש על אש קטנה
מערבבים את החומרים היבשים עם הפירות הקצוצים
מערבבים הכל יחד לעיסה פירורית
אופים 15 דקות בתנור שחומם ל190
מצננים 20 דקות, פורסים לפרוסות בתוך התבנית, אבל לא מוציאים מהתבנית.
אחרי קירור מוחלט כשהכל מתגבש חזרה אפשר לחלץ אותם

 

 

מה עושים עם חמאת הבוטנים שנותרה?
אוכלים עם מקל סלרי! גם את זה למדתי מהאמריקאים.
עכשיו תורכם להצטרף למסיבה. מכירים מתכון מוצלח שעושה טוב לחמאת בוטנים? שתפו אותו או הפנו בלינק אליו בתגובות. אני סקרן :)
חג שמח!