Tag Archives: אוכל

חג האוהבים, הלא הוא הוולנטיינ’ס דיי, הוא אחד מהימים הנעימים הללו בשנה. מרוב שכל השנה רצים (אבל לאן?), לא תמיד אנחנו מצליחים להראות לאלה שאנחנו אוהבים את מה שמרגישים. היום הזה נותן אישור לעצור, להגיד כמה מילים טובות ולהראות במעשים. כידוע, אהבה לא חייבת להיראות/להיעשות רק כלפי בן או בת זוג. לא פחות מזה חשוב להראות אהבה ביום הזה לילדים ולהורים, לאחים ולאחיות ולחברים ולחברות....

ט"ו בשבט, הלא הוא ראש השנה לאילנות, נקבע בדיוק במועדו כדי לסמל התחלה של שינוי, פריחה או הבשלה שחלים בצמח לאחר עונת הגשמים. כשהייתי תלמידת בית הספר היסודי היינו יוצאים בט"ו בשבט לשתילה ביער בן שמן. אבל אצלי בגינה אני שותלת צמחים כל השנה, לפי העונה ומזג האויר. בשתילה באופן כללי יש משהו תרפויטי, אבל נדמה לי שלשתול תבלינים זה משמח במיוחד, כי התמורה היא מיידית. כוס קטנה של תבלין נטמנת באדמה והופ, הבזיליקום מגיע לסלט העגבניות של שבת בבוקר והרוזמרין לעוף הנאפה בתנור. תבלינים מתגמלים במיוחד בחורף, עת הם מאכלסים בקביעות את קנקן התה....

הבטחתי שהפעם יהיה פוסט מזין קצת יותר מזה הקודם והבטחות צריך לקיים… עוד אחד מהטרנדים החזקים של 2011 (כמו ששמתם לב, אם קראתם את הפוסטים האחרונים שלי, אני מכסה את כ-ו-לם. עד האחרון) הוא הקייל (Kale). עדיין קשה למצוא אותו בכל סופרמרקט, אבל אני בטוחה שבקרוב הוא יהיה נפוץ יותר (ככה זה עם טרנדים). בינתיים, שווה לחפש אותו בשוק או אצל המגדלים. וכל זאת למה?

כל הרשת מלאה במתכונים לקרמל מלוח – ממתקים, רטבים, גלידות, מה לא. להמליח מנה מתוקה (ולא בקורט) היה נשמע לי כמו תופעה שרק אמריקאים, שאוהבים חמאת בוטנים עם ריבה, מסוגלים. גם רות רייצ’ל כתבה על הקרמל המלוח, כטרנד שתקף את ארה"ב בשנה החולפת, אבל מה שהטריף לי את החושים היתה התמונה הזו של נייג’לה לוסון. נדלקתי!

צילום: מתוך האתר "Stylist"

...

רבים טוענים שתבשיל הבשר "צ’ילי קון קרנה" איננו מקסיקני כלל ומקורו בכלל במדינת טקסס. טקס או מקס, כנראה שהיתה השפעה הדדית לגבול בין המדינות. בכלל, יש לומר "קרנה קון צ’ילי", כי מדובר בתבשיל בשר עם פלפל חריף ולא להיפך (יודעים מה? במחשבה שניה, אני לא בטוחה. השתמשו בשם שאתם חושבים שיקח את מירב תשומת הלב או הטעם). בכל אופן, מדובר במאכל טעים להפליא, אבל לפני שנתחיל, כדאי להפריך כמה שמועות, שאפילו הצ’ילי לא ידע שהוא כזה....

החוק הראשון של ניוטון אומר שגוף ישאף להמשיך באותה מהירות (או להישאר במצב מנוחה), כל עוד סכום כל הכוחות הפועלים עליו הינו אפס. איזה מזל שגם מועדון הטועמות קרא את הספר הזה עוד בתיכון, מגמת פיזיקה אי שם בשנות השמונים (אופס. הסגרתי) ולפיכך ממשיך לפעול ולנוע בחלל, ללא הפרעה ובלי סוף הנראה לעין. הכוחות הפועלים על המועדון הם כנראה אנחנו, הנשים, אשר נעות לחוד כל החודש ונפגשות בו פעם אחת. זה בתנאי שלא סופרים את הפגישות שמתקיימות בחלל האינטרנטי, שכן המוני מיילים מוחלפים בינינו, מתגעגעים, מתאמים ומצחיקים, לפני המפגש וגם קצת אחריו.