וינו סוקה

אם היו עוצמים לי את העיניים והיו מסובבים אותי שעות ברחבי הרצליה, גם אם היו אומרים ל שאני עדיין שם, הייתי בטוח שהבריחו אותי למקום מסתורי וסודי.
מתי מעט מכירים את כל הנושא של סעודות מחתרתיות. יש בזה קסם שאין בשום מקום אחר. קובעים יום ושעה ובאים. לא תמיד תפגשו את המוכרים לכם ולא תמיד תשבו עם מי שאתם רוצים אבל האוכל….יהיה הכי קרוב לשמיים….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ביסטייל - אוכלים ונהנים )

סגור לתגובות.