מעבדות לחירות,מעצב לשמחה

בכל יום זיכרון כל הגוף שלי מצטמרר ברגע הצפירה על מחשבות החיילים ההרוגים או ברגע שאני שומע את השירים שמתנגנים מהיותי קטן.בתור ילד רגיש לשמוע את ""כשתגדל ויהיה לך ילד" של יהודה פוליקר,היה מרגש מאוד וגם כעת כשיש לי כבר ילד ואף שניים.
המחשבות על הצבא,על איך שרדתי בתענוג גדול את כל המכשולים והקשיים שנערמים על חייל גולני שכמותי,גם אלו עוברים במחשבותיי ביום הזיכרון.
על החוסר מודעות לסיכון הגדול שקיים סביבי בתור חייל,על שבוע שלם בלי להתקשר להורים ולא להיות מודע עד כמה דואגים לך בבית.על המארבים בלבנון,על ההיתקלות עם מחבלים.על האימונים הקשים,השכיבה בקור אימים בעודי רטוב כולי מהליכה ממושכת ומגשם זלעפו…

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: שובב קולינרי )

סגור לתגובות.