בן יהודה פינת ארלוזורוב-ת"א

המעשה שהיה כך היה.

כל שבוע באמצע השבוע נוהגים בן זוגי ואני לצאת לאכול במסעדה. לא משהו מפואר , אבל זה נותן לנו זמן איכות אחד עם השני . מכיוון שכך אנו נוהגים כבר שנים, מדי פעם אנחנו רוכשים איזה קופון לטובת העניין, לרוב על מנת להתוודות למסעדות או בתי קפה חדשים.

נתקלנו בקופון לבית קפה "קפה-קפה" סניף בן יהודה פינת ארלוזורוב, ת"א. בקופון רשום באופן חד משמעי ארוחת ערב לזוג במחיר 89 שקלים. הארוחה כוללת מנה ראשונה, מנה עיקרית שקשוקה או מנת פסטה, קינוח. כמו כן הארוחה מלווה בשתי כוסות שתייה האחת מיץ סחוט טבעי והשנייה שתייה חמה לבחירה. קנינו את הקופון וקבענו שנלך לארוחת ערב. לא היו לנו יותר מדי צפיות, הרי לא מדובר במסעדת גורמה, אך ציפינו לבלות ערב נחמד.

אז אתמול, בשעה 7:30 לערך התייצבו בסניף האמור, לארוחת ערב. הייתה שם רק מלצרית אחת. לאחר כרבע שעה או אולי אפילו עשרים דקות, קיבלנו תפריטים. המלצרית הסבירה לנו את העסקה, מנה ראשונה סלט ירוק או קצוץ או מרק ירקות. מנה עיקרית פסטה או שקשוקה למעט שקשוקה חריימה. שתייה מיץ "טבעי" של פרימור מתוך בחירה.

יופי, אז הזמנו, מנת מרק, מנת סלט, מנת פסטה ומנת שקשוקה.

לאחר כעשר דקות חוזרת המלצרית ומסבירה לנו שכרגע מתחילים להכין את הפסטה, פסטה טרייה וזה ייקח קצת זמן אז היא מאד ממליצה שנוותר על הפסטה ונלך על שתי מנות שקשוקה. הודינו לה בנימוס ואמרנו שאנחנו נמתין שהפסטה תהיה מוכנה.

אבל בינינו, מה זאת אומרת שמכינים כרגע את הפסטה?

מה לאורחים האחרים שקיבלו את הפסטה לפנינו נתנו פסטה מאתמול?

טוב לא הבנו ועדיף אולי להניח לזה.

קיבלנו את המנות הראשונה, היה סביר למרות שבסלט הכניסו עגבניות רכות בצורה מחשידה. גם מרק הירקות התגלה כמרק ירקות עם שעועית לבנה. אבל בסה"כ זה היה בסדר.

כעבור חצי שעה הגיעה סוף-סוף הפסטה.

איזה יופי!

אבל איפה השקשוקה. המלצרית הסתכלה עלי כאילו בכלל לא הבינה על מה אני מדברת.

הרי הזמנו מנת פסטה ומנת שקשוקה.

כשהתעשתה, המציאה איזה תירוץ הזוי: "כן, לא רצינו להוציא רק לאחד הסועדים על מנת שלא יתקרר". ומסיבה זו המתנו עוד 20 דקות עד שהכינו את

השקשוקה ( ברור שהפסטה היתה מתקררת לגמרי אם הינו ממתינים למנה שנשכחה).

טוב , בסדר, אכלנו , אנחנו כבר מעל שעה וחצי במסעדה. קצת עייפים מהשירות, אבל ממשיכים למנת הקינוח שתרים את מצב הרוח ותכפר על תחושת המועקה ששררה סביב כל הארוחה הזו. חשבתי לעצמי "קצת שוקולד והכל יעבור בשלום".

קראנו למלצרית ושאלנו "מה יש לקינוח?"

היא עונה: "קינוח אין. אני אקרא למנהל תורן שיסביר."

המנהל, בחור צעיר , חצוף, התחיל לצעוק עלינו, "אין לי קינוח, נגמר, אם אתם רוצים אתם יכולים לקבל שתייה נוספת, זה אנושי שנגמר. אין לי פתרון!"

לא הבנתי את הקונספט "אין לי פתרון?"

מה אין עוד סניפים של קפה-קפה שאפשר לבקש עזרה?

מה אין חנויות בהם אפשר לרכוש כמה מוצרי יסוד ולאלתר משהו?

מה אי אפשר לתת זיכוי כלשהו ולפצות לפעם הבאה?

וגם אם יש בעיה , אין ספק שהפתרון אינו לכעוס על הלקוחות. יש דרך ארץ. אפשר להתנצל, אפשר לחייך ואפשר קצת ענווה. אבל לא, כל מה שקיבלנו זה כוחניות, יהירות וצעקות.

הלקוחות רכשו קופון שכולל חבילה שלמה, שילמו על העסקה מראש, הכסף יצא מחשבוני כבר לפני מספר שבועות, בעל העסק אולי כבר ניצל אותו , וכעת אפשר לזלזל בלקוחות.

טוב לא אמשיך לתאר פה את הדיון הלא נעים שנערך במסעדה. יצאתי בתחושה כל כך רעה. גם רימו אותי, גם זלזלו בי, ובנוסף עוד צעקו עלי כאילו אני לא בסדר שבאתי למסעדה.


 אז אם עדיין לא הבנתם- לקפה-קפה בן יהודה פינת ארלוזורוב לא הולכים יותר .

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: לא על האוכל לבדו )

סגור לתגובות.