פוסט בלי סופגניה

לפני אלפי שנים חיינו במערות 
ולכן היום אנחנו רוצים לבלוע כל סופגניה שניקרת בדרכנו
אבל זו לא אשמתנו!
לגוף שלנו יש תיכנות פרימיטיבי שמנחה אותנו לצרוך כל פחמימה שנראה
כי מי יודע מתי נפגוש בה שוב
(עוד שעה?)
אני מתעסקת ללא הרף בשאלות ותהיות על אכילה
למה אני רוצה לאכול שוקולד?
למה אני שמה אוכמניות מיובשות בסלט שלי?
למה פיצי לא רוצה לאכול את המרק עדשים שהכנתי?
למה שניצל זה טעים?

הלכתי לחפש כמה תשובות בסדנא של השף יאיר פיינברג וד"ר נעמי זיו  
שמביטה באוכל מכיוון מדעי ("מדע בצלחת") 

אכלנו גלידה חמה – קרה וקפואה 
(בגלל שקור מפחית טעמים – אותה גלידה היתה מתוקה פי 3 כשהיא חמה)
שתינו יין צהוב וירוק
(חשבנו שיש הבדל בטעם למרות שלא היה…ירוק=חמוץ?)
איתגרנו את החך בסוגים של חריף
יש חריף שכואב בפה (צ'ילי, ג'ינג'ר) וחריף שכואב באף (ווסאבי, חרדל) 
יאיר פיזר בחדר בושם של וורדים וחילק לנו מלבי
טעמנו את המי וורדים למרות שלא היו במלבי בכלל
ומה זה מונוסודיום גלוטמט? לא מה שחשבתי!!
חומצה גלוטמית שנמצאת באופן טבעי במאכלים רבים 
כמו אצות, פטריות ופרמזן, בבשר ודגים

להמשך הקריאה בפוסט – – >

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: אז מה את עושה כל היום )

סגור לתגובות.