מחשבות על חזרה לשגרה ואוסובוקו טלה

נגמר האתגר הפליאוליתי.
הגיע פסח.
במובן הפליאוליתי, פסח הוא גן עדן, אם מתעלמים לרגע מהמצות (ובינינו, מי באמת אוכל את היציקות הדחוסות האלה חוץ מבני ישראל במדבר או במנגל בסחנה?). הנה אנחנו מקבלים לגיטימציה להתנתק מכבלי הקמחים/ מאפים/ גלוטן למשך פרק זמן מסויים וקבוע בכל שנה ושנה.
אז נכון, אפשר להשאיר את זה מתוחם ומייד אח"כ לקפוץ בחזרה לעגלה המתנועעת כמו מעצמה (או שמא למטוס הסילון הממהר לו מבלי שנעצור לרגע לחשוב על מה שקורה בדרך)….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: מה יש לְצהריים? )

סגור לתגובות.