טארט שוקולד, שוקולד ושוקולד – עוגת יום-ההולדת שלי

טארט שוקולד

לאחרונה יוצא לי לחשוב יותר מתמיד על אימי המופלאה. פתאום אני נזכרת בכל מני אירועים מכוננים שלא ייחסתי להם חשיבות כשקרו, ומבינה שהיא לגמרי ידעה שהסוף לא בהכרח יהיה החלמה.

באחד מימי שלישי ברמב"ם, בעודה מחוברת לכימותרפיה, הצעתי לה לבוא אלי לרמת גן ושנלך לראות את ההצגה "מקווה" יחד. זו היתה הצעה לא רלוונטית, כי הסבירות שאמא שלי תבוא לרמת גן בשביל לראות הצגה היתה כל-כך לא סבירה, אבל משום מה בכל זאת הצעתי, ואימי המופלאה ענתה: "אני אשאל את אמא שלי!" היא שאלה את סבתא, שתיהן צחקו, והיא באה! עזבה את העמק הירוק תמיד ובאה איתי בלילה קר לראות תיאטרון בתל אביב….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: נחמה שובתת )

סגור לתגובות.