צלי בקר בחרדל ובירה (או יין וחזרת, לפסח) + פטנט על חשבון הבית

אני אוהבת בשר. אם מתעלמים מתקופת צמחונות מוכחשת בנעורי הרחוקים, אי שם בתחילת שנות התשעים, אני שייכת בהחלט לצד הקרניבורי של שרשרת המזון. באופן אישי, תמיד אעדיף נתח אנטריקוט ענק (מדיום, תודה) ללא התערבות של מרינדות או תבלינים. עד שהסטייק יגיע, אני יכולה להשתעשע עם המבורגר או קבב, אבל כאלה שהכנתי בעצמי, שאני יודעת איך נראה הבשר לפני שהפך לקציצה, מבשר שאני יודעת מי היו אבא ואמא שלו (או שלפחות הקצב שלי יודע). אבל בארוחת שבת או חג זו לא אופציה ריאלית מבחינתי. אם אני רוצה בשר על השולחן הוא צריך להיות כזה שאפשר להכין מראש, לשמור במקרר ולחמם….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: תופינים - נגיסות מהחיים )

סגור לתגובות.