תבשיל תירס ועדשים אדומות

תבשיל עדשים אדומות ותירס

ארבע וחצי לפנות, בדרך חזרה ממסיבה בברוקלין. הגוף והנפש והפנים מרוקנים מרוב מאמץ להתחבב, להתנחמד, להשתרבב לתוך איזו פקעת אנושית צפופה שבה כולם דוברים את השפה, שפת הגוף ושפת הפה, ורק אני כבדה ולא שייכת.

משובללת אל גוף מרוב המאמץ להציג את עצמי כמישהי מגניבה מאוד, וגם הבדידות שמאחורי כל העירבוביה הזו. הכל מבפנים שורף מרוב ניתוק ומרוב עייפות, ומאלכוהול שלא נגע בי בחמלה, ואני בדרך הביתה סופסוף, מושכת את הכובע הכתום עמוק שיכסה את האוזניים….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: דברים בעלמה )

סגור לתגובות.