לחם הודי במילוי תפוחי אדמה מתובלים – אלו פרתה

הם אומרים לי "זה עניין של זמן, חכי". "זה יעבור לך עוד מעט" הם אומרים. ואני רק חושבת איך לגרום לזה לא לקרות. חוזרת לזכרונות, מעבירה אותם בראש אחד-אחד, כמו שקמצן מעביר מיד ליד את המטבעות שלו, יוצרת חרוזים, נועלת שלא יתפזרו לי. משמרת את הודו בתוכי. חזרתי הביתה, ואני מתגעגעת לבית שאינו שלי….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: המרכיב הסודי )

סגור לתגובות.