פיליפ, או: לבן וירוק

[זה התחיל עוד בחלק הראשון]

הערב התחיל כשפיליפ נוהג במונית שלו אל תוך הניאונים של בנגקוק, כשלינה ואני איתו, יושבים בגוף רגוע מאושר ובעיניים פקוחות מציפייה. כי דיברנו הרבה מאוד באותו היום, ואחרי שפיליפ ראה כמה נהנינו מהארוחה המקסימה שבישל, כנראה שהרגיש מספיק בנוח כדי להשתרע בשקט בגינה, ולראות איך היום נמס לאט ומפנה את המקום ללילה. וכשקמנו ללכת, אמר שחברים שלו נפגשים עכשיו במרכז העיר, ושאנחנו יותר ממוזמנים להצטרף. אז במונית, שתיקה, ואנחנו רואים את העיר עוברת ממצב של עבודה למצב של לילה, אנשים נועלים את החנויות שלהם, והמסעדות מתחילות להיות מוארות. אנחנו מגיעים לבניין די מוזנח, וזה מוזר, כי כשאתה מט…

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: אוכל למחשבה )

סגור לתגובות.