ארכיון רשומות מאת: הגרגרנית

איך התאהבתי ביין

תקשיבו סיפור.

לפני כמעט 20 שנה חזרתי משהות בת כמה שנים בפריז, שם נחשפתי ביתר עומק לעולם היין. מה זה נחשפתי? ביקורים ביקבים היו הבילוי המועדף עלינו בטיולים ברחבי צרפת. משם זה הוביל לשתיית יין לא רק בארוחות חגיגיות, חיפוש אחרי בקבוק יין סתם כך לארוחת ערב של אמצע השבוע….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: הגרגרנית )

סלט של סוף הקיץ

ה-1 בספטמבר חובק בתוכו שינויים.

מסמן התחלה אבל גם סוף.

שנת לימודים חדשה נפתחת לילדים וגם להורים המתרגשים לא פחות.

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: הגרגרנית )

על נטיעות ויין בעמק האלה

"כאן המקום שבו דוד וגוליית נלחמו. גוליית הגיע מכיוון הים, מחבל פלשתים; דוד הגיע מאזור חברון. ופה בדיוק, ממש מתחת לעצים האלה דוד הקטן קלע לגוליית הענק בול בפוני". כשאלון לוי, מנכ"ל יקב עמק האלה מתאר את סיפור המעשה, יש לי תחושה שהוא לא מתכוון רק לדוד וגוליית ההם מהתנ"ך, אלא אולי גם לסיפורי דוד וגוליית אחרים.

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: הגרגרנית )

לחמניות גבינה בקצב של ברזיל

האסוציאציות שעולות לי בראש עם המחשבה על ברזיל, המארחת של משחקי האולימפיאדה: כדורגל – פלמנגו – אצטדיון המראקאנה – ריו דז'נרו – חוף ים – קרנבל – סמבה – מוסיקה – קורקובאדו – פז'ואדה – עוני – שמחה. הכל מתערבב עם הכל במדינה הזו.

למשפחה שלי יש פינה חמה בלב למדינה הזו, שארחה אותנו ממש על הקופאקבאנה בריו דז'נרו במשך תקופה לא קצרה. נראה לי שקל להתאהב בעם הברזילאי – משהו בההתגלגלות של השפה על הלשון במן מנגינה סוחפת והתזוזה הבלתי נפסקת של הגוף. מיד אתה שוכח מהשחיתות ומהעוני….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: הגרגרנית )

על אולימפיאדה ודגים

אירוע הפתיחה של המשחקים האולימפיים בריו יתקיים בסוף השבוע הקרוב. יש משהו מאוד יפה בהתארגנות העולמית הזו. כאילו אין יותר מלחמות, פליטים ואבטלה בעולם. סוג של שלום עולמי לתקופה מוגבלת. החיים בבועה.

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: הגרגרנית )

בחזרה לניו זילנד

את הבלוג הראשון שלי כתבתי בטיול הארוך שלנו לאוסטרליה ולניו זילנד. אמנם קראתי לו יומן מסע, אבל היו לו את כל המאפיינים של בלוג – כתיבה יומיומית ועוקבים קבועים. בקריאה של הטקסטים מלפני עשר שנים נראה שמה שעניין אותי גם אז היה איפה נאכל ומה נשתה, בנוסף לנופים היפהפיים שראינו והאנשים הנחמדים-שאין-לתאר-כמה שפגשנו.   SauvignonBlanc

נזכרתי בביקור שהיה לנו במרלבורו, אזור היין של צפון האי הדרומי של ניו זילנד. דמיינו לעצמכם שאתם בלב אזור כרמים יפהפה, שותים סוב-בלאן (כמה שהם אוהבים לקצר מילים) מרענן או פינו נואר עשיר בארומות….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: הגרגרנית )

כשהמחשב מבשל בשבילך

כולנו יצירתיים (ברור!), כולנו ממציאי מתכונים (כמובן!), כולנו יוצרים מנות שאף אחד לא חשב עליהן (דא?!). אה, לא? אז מאיפה מגיעים המתכונים?…

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: הגרגרנית )

טרוף של החיים

עד היום ידעתי שאם רוצים ליהנות מפטריית הכמהין יש לנסוע לצרפת או לאיטליה, או לפחות לבקש ממישהו שנוסע להביא קצת הביתה מהביוקר הזה. Truffe  בצרפתית, Tartufo באיטלקית, הכמהין היא פטריה תת-קרקעית, בעלת צורה לא אחידה, המתפתחת ליד שורשי עצים, בעיקר עצי אלון. הדרך לאתר אותה היא באמצעות כלב או חזיר, המאומנים במיוחד לכך. מספרן הולך וקטן ככל שיותר יערות נכרתים והשימוש ברעלים להדברה גובר. השילוב של הנדירות ושל אופן הוצאתן המסורתי מהקרקע גורם למחירן הגבוה.

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: הגרגרנית )

גרוייר, גורגונזולה ואגתה

לא צריך לעשות הרבה כדי לפתות אותי להגיע למעדניה חדשה ושווה. באופן ספציפי, כשנכנסים לאגתה ישר מרגישים חו"ל.

קשה להתעלם ממקרר ע-נ-ק של גבינות מכל העולם: גאודה מהולנד, מנצ'גו מספרד, צ'דר מאנגליה, מוצרלה מאיטליה, קשקבל מיוון או שברה מצרפת – הכל תוכלו למצוא שם….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: הגרגרנית )

תירס שובר חמסין

לפני כמה ימים ציינו 105 שנים להולדתה של לאה גולדברג, מי שכתבה שירים וסיפורים מקסימים, כאלה שגדלנו עליהם כילדים, ואחרים שאנו נהנים מהם כמבוגרים. מי שמעיין בכתביה מגלה בהם תשובה ותיאור של הרבה אירועים בחיינו, אפילו השכיחים והשגרתיים ביותר, כמו החמסינים של האביב, שמכים בנו כעת ללא רחם.

אָכֵן אֵדַע, זֶה יוֹם לְלֹא תְּמוּרָה
וְלֹא נָפַל דָּבָר וְלֹא אֵרַע
וְלֹא יַבְדִּיל בֵּינוֹ לְבֵין יָמִים
צִיּוּן וָאוֹת אֲשֵׁר מִטּוֹב עַד רָע.

וְרַק לַשֶּׁמֶשׁ רַיחַ שֶׁל יַסְמִין ,
וְרַק לָאֶבֶן קוֹל שֶׁל לֵב פּוֹעֵם,
וְרַק לָעֶרֶב צֶבָע שֶׁל תַּפּוּז,
וְרַק לַחוֹל שְׂפָתַיִם מְנַשְּׁקוֹת….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: הגרגרנית )