פסים של עונג



בהתרגשות רבה עליתי אתמול הביתה קצת לפני חצות,

בידיי קופסאות רועדות מלאות בפסטה טרייה ושבירה
ואני ממלמלת לעצמי "ואהו, ואהו" כאחרונת התיכוניסטיות


אתם יודעים שבגילי כבר לא מתרגשים מכלום – –
ראינו הכל,
אכלנו כמעט הכל,
(אפילו הבן שלי כבר הקיא עלי הכל)


אבל שיעור על הכנת פסטה זה כמו
פעם ראשונה של משהו
(אין דברים כאלה!)


קמח + נוזל – זה כל המתכון!
כמה? לפי הרגש (מיכאל)
עד שנהיה בצק כזה – – –

והצבע הירוק:
כלורופיל של תרד (אה-הה!)
*בבלנדר שמים תרד עם מים, מסננים לנוזל צלול, מרתיחים בסיר
ומורידים את הקצף למסננת דקה
הקצף הוא הכלורופיל (הפיגמנט של הירוק)


ומיכאל מפליא במכונתו הצנועה
ומגלה לנו סודות כמוסים של שפים בפריז
(כן- אפשר לנסות את זה בבית!)
רביולי מפוספס:


ואפשר גם להחביא בפנים עלי פטורוזיליה


גאוני


ועכשיו אנחנו:
מכניסים כדור בצק אלמוני
ומוציאים לו את הנשמה האיטלקית

פסים פסים של עונג צרוף
מיכאל: תולים על מקל כביסה מול החלון של השכנים
שיראו שאצלנו מכינים פסטה טרייה


רוטב פסטו מישהו?




(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: אז מה את עושה כל היום )

סגור לתגובות.