חומוס-פול-צלילות (או: משהו כיפי באמת שאולי אחזור עליו מתישהו)

[על ירדן, על הקשר בין חרדים לירקות אורגניים, על צלילה, על פחיות קולה מהניינטיז, ויש גם טנק]

כשנכנסתי למכונית, נזכרתי פתאום בדרכון ששכב בכיס, וזה הרגיש מוזר, כי אני רגיל להיזכר בדרכון רק בדרך לשדה התעופה. התחלנו לנסוע לכיוון עקבה, וחשבתי על החברה שלי לשעבר, הולנדית שגרה בארץ, שאהבה את ישראל אבל שנאה את העובדה שלצאת מפה זאת אופרציה, שאי אפשר (כמו באירופה), פשוט להיכנס לאוטו ולנסוע למדינה ולתרבות אחרת לסופשבוע. ואני מוסיף, אולי זה מסביר למה אצלנו בישראל הפתיחות הטכנולוגית מדהימה, אבל את הפתיחות התרבותית אפשר לגרד מהרצפה. בכל מקרה, אוטו ריחני, שלושה חברים, נסיעה לעקבה….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: אוכל למחשבה )

סגור לתגובות.