חזרת ביתית

כל שנה, איפשהו במהלך פברואר, מתחילה להיות לי דודא מטורפת לחזרת. כמו דובי הקוטב שיודעים שאוטוטו מגיע הזמן להתעורר משנת החורף, למרות שאין להם לוח שנה או שעון, כך גם אנחנו, הפולנים, יודעים שהגיע הזמן לנגוס בדבר החריף הזה, להאנח גם מעונג וגם מהצריבה של הלשון, ולברך על כך שעברה עוד שנה ושוב הגיע החג.

אני מעריצה שרופה של חזרת, שהיא למען האמת הגירסא האשכנזית לוואסבי. וגם לזאנקס….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: דברים בעלמה )

סגור לתגובות.