סיר לזמני מלחמה

האמת, הכנתי פוסט יפהפה על לונדון ומחמדיה, אבל למי יש חשק לקרוא עכשיו על מקום שהוא לא כאן ולא עכשיו. הפוסט הזה יאלץ לחכות לימים שקטים יותר.

הגוש הזה, שחונק בגרון, מתפשט לי בכל הגוף ומונע ממני לעשות משהו מעבר לבסיסי ולהכרחי, למרות שאיכשהוא אני כל הזמן עסוקה ומתרוצצת. שומעת את עצמי נאנחת. הדמעות יורדות לי על הלחיים….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: הגרגרנית )

סגור לתגובות.