פרק ב' של טיול , ובו יסופר על כריך של בוקר וניופורט

חופש תמיד מרחיב לי את הלב במידה רבה של אושר , משאיר אותו פתוח ונלהב לחוויות . בבוקר הנסיעה לניופורט , קמתי מלאת צפייה לתוך המולה של התארגנות , ילדים , קפה של בוקר ,ואורן שוקד על הצידה לדרך , אחד מסוגי הכריכים המופלאים שלו.

לי אל תכין , צעקתי אליו ממרומי המדרגות , נזכרת בזלילת אמש , מקווה לגרור איכשהו את היום עד הצהריים עם קפה בלבד .

הכריך שחיכה לי ,עם השאר ,הבהיר לי שההתראה שלי ,אחרה לבוא.

אורן – ( מה זה קלוריות , תזכירו לי..) לא מתעסק עם המושג הזה בכלל ….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: soul food )

סגור לתגובות.