בדרך למטוס והזוכה בהגרלה.

זהו הביקור נגמר. שלושה שבועות וחצי של שכרון חושים 🙂
זו היה טיול מוזר מאד וכך גם ההרגשה בדרך חזרה. כעת אני יושבת לי בטרקלין דן ומחכה לטיסה לסן-דייגו, בגלל שכולם עסוקים בארוחת החג הכביש לשדה היה ריק. שרשרת החיול מהכניסה לשדה ועד הישיבה בטרקלין (מי צריך דיוטי פרי כשטסים לארה"ב?!)  לקחה בדיוק 30 דקות, מי היה מאמין. מצד שני הנאום המפורט על למה כדאי להם לשדרג אותי (בגלל פשלה בחברה של בעלי אני טסה לבד עם תאריך לא ידוע לאיחוד המחודש עם הבעל והגוזל 🙁 נו, מה שלא הורג מחשל!…

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: העקרת חוקרת )

סגור לתגובות.