המאפיה שלי

כבר בארץ הלחמים שלי היו שם דבר, לכל ארוע שאיליו הוזמנתי הייתי מגיעה עם הלחמים שלי. לחברה טובה הייתי אופה לחם שבועי והמקפיא היה מאובזר בשניים עד 8 ככרות (לפני ארועים). פה בארצות הברית הלחם שלי הוא עוד יותר מבוקש ואהוד מאשר בבית, כי פה הלחם שנמכר במכולת הוא לחם ספוגי שבעיקר יש בו אוויר. כל הישראלים והארופאים מסביבי ממש מתענגים על הלחם האמיתי הזה, עם טעם של לחם, קרום קשיח ומרקם ספוגי וקפיצי – כזה שיש ללעוס לפני שהוא נעלם ואינו נהפך בצקי ברגע שלוחצים על הפרוסה, אלא חוזר למצבו המקורי. כפי שכבר סיפרתי בעבר גם השאור (המחמצת שהיא בעצם תערובת של קמח, מים ושמרים שמקורם הבראשיתי היה בקליפת תפוח) הגיע אית…

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: העקרת חוקרת )

סגור לתגובות.