יש לי זמן ל Boston Cream Pie קאפקייקס

זמן הוא מושג כל כך גמיש, לפעמים הוא עובר כל כך מהר, לפעמים לאט מידי ולפעמים מהר ולאט בו זמנית. הכל תלוי בנקודת המבט. הוא הכי חמקמק כשלא חושבים עליו, אז הוא פשוט טס.
אני, ברומן תמידי עם הזמן, כתבתי על כך לא מעט כאן, כאן וכאן. אני מנסה להתידד איתו, לשחק איתו, למתוח אותו ולפעמים גם לכווץ אותו, לאהוב אותו ולא לשכוח שהוא סה"כ מסגרת שנותנת פרספקטיבה, שעוזרת לי לבדוק ולמדוד איפה אני נמצאת ולאן אני רוצה להגיע.
חודש ימים לא כתבתי פוסט בבלוג, היו הרבה אירועים (טיק טוק 2 לדוגמא) וענינים חיוביים אחרים….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: BakeRonnie )

סגור לתגובות.