פסטה קצרה עם מנגולד, חמאת שקדים, וליים

פסטה עם מנגולד, חמאת שקדים וליים

אחד הדברים המפתיעים שהולכים ומתבררים לי לגבי העניין הזה של לגור בניו יורק, הוא כמה הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי, למרות שאני כבר כאן, במצב שלא ברור לי בו עד הסוף עד כמה אני בניו יורק ועד כמה אני בעצם בישראל.

תחושה של משהו מקפץ בפנים, אולי ג'טלג ריגשי כזה, להיות בכמה מקומות בו זמנית.

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: דברים בעלמה )

סגור לתגובות.