קרמשניט חצוף

לא יעזור כלום אבל בכל פעם ששוב אני מצליח להתמודד עם קינוח, יש לי התרוממות רוח אינסופית שיכולה לשמור אותי בעננים לזמן רב. 
בשבוע שעבר הייתי צריך נחמה מתוקה רצינית וזאת לאחר משבר חטיף המארס. כיוון שהתקרית הפכה למשבר טראנס אטלנטי וכל כך הרבה מילים עברו מצד לצד, עד כדי שהרגשתי איך הרבה כוחות נשאבים ממני. אין כאן המקום לעדכן אבל אני מבטיחכם שיהיה סוף טוב. 
הנחמה הכי מתוקה שאני מכיר מילדותי היא הקרמשניט. אותה עוגת קרם מתוקה שיכולה רק לגרום לנחת על השפתיים….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ביסטייל - אוכלים ונהנים )

סגור לתגובות.