תגית: אוכל של פעם

מרק הפטריות המושלם של שושי

אוטוטו אני מנחמת את עצמי , אני חוזרת להתעמל כמו שצריך , לקרוא , לפגוש חברות לקפה של בוקר , לכתוב , לבשל … להוריד שלושה קילו מייאשים ועקשנים .

בינתיים אני אומרת לעצמי , תיהני ממה שיש , שזה לעבוד ולעשות בחטף את מה שכתבתי למעלה .

פולניות אני מזכירה לעצמי , תמיד אוהבות לקטר , ואת אני מציינת לעצמי , הרי לא ממש האב טיפוס שכולם מדברים עליו , נכון?

כן , אני עונה בקול ענות חלושה , אבל איך כולם ידעו כמה קשה לי , אם אני לא אגיד ?

אז בינתיים אני גם מכינה את מרק הפטריות המופלא של שושי ….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: soul food )

מרק חומוס ודלעת

הגשם המתין עד שחזרתי מתל אביב , הדרך הייתה אנסמבל לרוח , ברקים ושמיים קודרים , בגווני אפור – שחור .

אבל הגשם , בהתחשבות לא אופיינית בכלל , חיכה עד שאהיה ספונה לי בחמימות הבטוחה של ביתי . עכשיו למרות ממטרי הזלעפות שלו , הוא נראה פחות מאיים . הברקים שהבזיקו בחוץ , רק היוו ניגוד לשקט ולחמימות של הבית .

כמחווה להתחשבות הזו של הגשם , וכצעד הגיוני החלטתי בו ברגע על מרק .

בטח שהתכוננתי מראש , אבל לא תכננתי , דווקא עכשיו ….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: soul food )

צלי כבדי עוף ותפוחי אדמה של אמא

בגיל 11 לערך , חשבתי שכשאגדל אוכל כבד עוף כל ימי חיי .

כבד עוף היה מצרך יקר באותם ימים וכדי לאכול ממנו , עדיף היה ללכת למסעדה . כן זה היה מאותם מקרים נדירים , שלאכול בחוץ , השתלם יותר מאשר לאכול בבית .

בכל מוצאי שבת , הורי ואחותי הקטנה , שמו פניהם למסעדה , כדי שאחותי תאכל כבד .

היא סבלה מאנמיה , ועל דעת כל מומחי אותה התקופה , כבד אמור היה לספק לה את מירב הברזל , לו היא הייתה זקוקה .

אני ואחיותיי נותרנו מאחור …….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: soul food )

עוגיות נוטלה וקינמון

למרות אהבתי לקיץ , ימים אלה של סתיו מרגשים אותי . הבקרים מעירים עם קרירות נעימה שנמצאת בדיוק בתפר שבין חום של קיץ , לקור של חורף .

שמש הבוקר מרחיקה ערפילים של שחר , מביאה שמיים כחולים , בלי האור הזוהר והמסנוור של הקיץ .

קרני השמש הרכות עוטפות הכל באור רך , הרכות הזו מאפשרת מיקוד והתבוננות אל פרטים קטנים .

הכחול של הבוקר מתגנב קצת אל אחר צהריים , לפני האפור והחשיכה המוקדמת של הערב.

באחר צהריים כזה , אני מעריכה את הקרירות שמאפשרת לסגור קצת את החלונות , לפנות אל תנור האפייה ולמלא את הבית בריח קינמון וסוכר ….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: soul food )