ארכיון רשומות מאת: נגה ג.

נתראה בשמחות

קצת כמו חברים ותיקים, הבלוג הזה ואני.

אבל לא חברים-חברים.
אמנם הספקנו לראות את הפוטנציאל בקשר שלנו, אבל לא באמת הספקנו להתקרב מספיק.

אולי היינו יחד בטירונות, לצורך העניין.


מדי פעם אנחנו נתקלים אחד בשני באוטובוס מהר הצופים לתחנה המרכזית.


זה לא רק קשר של נימוסין….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: אור נגהות )

טעות פוריה (עוגת מקרון)

לפעמים, מסתבר, מקרונים לא מצליחים.

הדבר עשוי לגרום לעגמת נפש רבה, במיוחד במקרה בו הכנתם כמות כפולה של מתכון שמניב כמות די גדולה לכתחילה.





לפעמים תכננתם להכין אותם לכבוד ראש השנה, כקינוח רב-רושם, אסתטי ונעים בפה, עם שתי כבות של מליות.

ואז,

הם לא מצליחים.

(תמצית התות שקניתי בשוק אשמה….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: אור נגהות )

הרהורי אלול והזמנה לחליפת שנות-טובות בדואר

חודש אלול.

אני נאחזת בכל משב רוח קטן בשביל לאשר לעצמי את הסתיו הקרב ובא.

חודש משונה, אלול.
מצד אחד, הוא מביא איתו ניחוחות של געגוע והתרפקות.
לאלול של לפני שנה. לאלול ישן בבית של אבא ואמא….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: אור נגהות )

סאגת טארט השוקולד – חלק ג', והחלטות

החלטות.

לפעמים אני תוהה איך זה הולך אצל אנשים אחרים.

לא יכול להיות שכל העולם פועל כמונו.
שובר את הראש חודשים על כל החלטה שצריך לקבל. מזגזג ללא הרף בין קצה אחד לשני.
מיטלטל בין דמיונות של מהלך חיים שלם לפי מסלול אחד….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: אור נגהות )

טראפלס שוקולד חלב וגינס

אני יכולה לספר לכם על התערוכה שפספסתי בגלל ששכחתי להגיב למייל.

אני יכולה לספר על כרטיסי הביקור שהדפסתי במיוחד בשביל ללכת לחלק לבתי עסק רלוונטיים, ועכשיו אני מפחדת לעשות את זה.

אני יכולה לספר על התמונות הקטנות שיש לי בקופסא על שולחן המחשב, ובת ה-3.5 וחצי שלי אוהבת להוציא ולהדביק עליהן מדבקות.
בעצם, יכולה לספר גם על כך שאין יותר שום פינה בבית שאני יכולה לדעת בוודאות שהיא לא מגיעה אליה. ומדביקה שם מדבקות….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: אור נגהות )

סאגת טארט השוקולד – חלק ב', ותהיות על צילום אוכל

"צילום מזון" זה מושג שמעורר בי קבס.
הוא מעלה לי אסוציאציות של צילומי קצף גילוח וטיפות שעווה.

גם סטיילינג לא תמיד קרץ לי. איך עשבי התיבול מונחים באלגנטיות על המגבת לצד סלט הקטניות הצבעוני והמושלם, עליו פזורים עלעלים קטנים באקראיות מוחלטת ע"י פינצטה.


דוגמא לצילום מזון אופייני

אני לא יודעת לומר איפה קרה הסוויץ', איך התחלתי להינות מהחן של עטרות נייר ואבקת סוכר פזורה לכל עבר.

ובכן, נרשמתי לקורס מתכוניישן הראשון אחרי סיום לימודי בבצלאל….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: אור נגהות )

חורף וחמאה

הימים הם ימים של אי-וודאות.
העתיד לוט בערפל, העבר עוד יותר.


שאלות של אנשים מבוגרים מנקרות בראשי.
חלק מהזמן אני מתחמקת באלגנטיות ע"י הינמסות עם מוזיקה של חורף מול חלונות עם מזג אויר של חורף.
כמה קל לשקוע למזג הפנימי שמזג האויר הזה מכתיב, למצוא את עצמי חסרת אונים מול הבית שצריך לתפקד, החיים שלי שצריכים שמישהו יקח אותם בידיים.

לפעמים אני נוקטת באמצעים יותר דרסטיים….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: אור נגהות )

המקרון ואני

(אני הולכת לנהוג במדיניות הבלגה והתעלמות מהמצב השורה כרגע בארץ. אני בטוחה שלאף אחד מאיתנו לא חסר עיסוק בחדשות בימים אלו. אתם איתי?)


זו לא היתה אהבה ממבט ראשון.



אני לא נוטה לנהות אחרי טרנדים, שלא לומר, נוטה לסלוד…

גם את טרנד הקאפקייקס אני עדיין מעכלת לאט לאט (איך לעזאזל אוכלים כזה דבר גדול ורב-שכבתי?…

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: אור נגהות )

סאגת טארט השוקולד – חלק א'

גילוי נאות:
אני לא מבינה למה מתכוונים כשאומרים "מיסיסיפי מאד פאי".

ואולי עוגת שוקולד דחוסה, דקדנטית וכמובן, בוצית?

אני לא יודעת….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: אור נגהות )

פיננסייה שוקולד


לפעמים יש לי צורך לראות מאפים קטנים נופלים מתוך תבנית שקעים.
ופתאום נחשפת התחתית שלהם. 
אין דומה מרקם התחתית שלהם למרקם הקרום העליון.
והחום של תבנית הסיליקון קצת צורב באצבעות, במקומות שפתאום המגבת לא מכסה.
סיפוק מהיר של בוקר. 
לפעמים יש הזדקקות כזאת….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: אור נגהות )