‫חבושים ביין וליקריץ'‬

 

כנראה שהחבוש הוא הפרי הכי מכוער בעולם, ואי אפשר שלא לצפות ממנו שיפצה על נתוני הפתיחה האלו בטעם יוצא דופן או ממשק ידידותי. אבל לא, הוא עושה הכל כדי להרגיז.

כדי לאכול חבושים צריך לבשל אותם כי במצב הטרי הם בלתי אכילים וקשים מאד לעיכול. לכן אחד המוצרים הבודדים שמכינים מחבושים היא ריבה נהדרת שמתייצבת היטב בזכות הפקטין הרב שיש בהם (תכונה אחת טובה בדומה לבן הדוד המיוחס, התפוח). מקור הריבה בפורטוגל, שם החבוש נקרא מרמלו, והריבה בהתאם – מרמלדה, שלימים הפכה לשם גנרי לכל קטגוריית הריבות.

 

 

אבל אפשר גם אחרת.
את החבושים הראשונים שלי לעונה בישלתי ביין אדום ותבלינים וקיבלתי פונץ' משודרג שהוא גם קינוח מפתיע.
המתכון קל מאד מלבד התעסקות קצת טרחנית בקילוף והכנת הפרי.

 

מה צריך


4 חבושים
בקבוק יין אדום (750 מ"מ)
חצי כוס סוכר
שתי כוסות מים
2 מקלות ליקריץ'
5 מקלות קינמון
5-10 תרמילי הל
כפית פלפל שחור

 

לעבודה

קשה לקלף חבושים טריים, ולכן מבשלים אותם קודם במים.
שוטפים את החבושים, מניחים בסיר, ממלאים במים ברז, ומביאים לרתיחה.
אחרי הרתיחה סוגרים את האש ומשאירים אותם להתרכך במים כרבע שעה. אחר כך מוציאים אותם (את המים שופכים) וממשיכים.

 

 

מכינים את החבושים
אחרי הריכוך הצבע שלהם ישתנה לצהוב דהוי שיהיה עוד הרבה פחות מזמין מאיך שהם נכנסו אל הסיר, אבל זה בסדר גמור.
שוטפים במים קרים כדי לצנן אותם, ומקלפים.

 

 

אם חשבתם שמה שהולך בחוץ זה הצד הפחות יפה של הפרי, מחכה לכם הפתעה בפנים.
את החבושים הקלופים חוצים לשמיניות ומסלקים את הליבה הסיבית. צריך קצת להתעקש עם הסכין אבל בסוף זה מצליח.
כבר הזכרתי שהפרי מכוער?

 

 

החבושים ירשו עוד תכונה מעצבנת מהתפוחים, הם משחירים מהר מאד במגע עם אוויר, ולכן את הפלחים כדאי לשמור בקערת מים מיד לאחר החיתוך. במתכונים אחרים כשהחבוש מוגש בצבעו המקורי נהוג לשפשף את הפלחים בלימון או אפילו להשרות במים עם לימון, אבל הם הולכים להתכסות בקרוב בצבע סגלגל אז אין סיבה לטרוח.
כשכל החבושים חתוכים ומוכנים, מעבירים אותם בחזרה לסיר.

 

 

זה התיבול שהלכתי עליו.
אם אין לכם ליקריץ' (או יותר הגיוני, אם אתם לא אוהבים ליקריץ') פשוט וותרו עליו. אפשר לגוון ולהוסיף גם כוכבי אניס וציפורן.
את תרמילי ההל צריך למעוך קצת כדי שהקליפה תתבקע והטעם יוכל לצאת מהר יותר.

 

 

מוסיפים את כל הרכיבים לסיר עם החבושים – התבלינים (ליקריץ', קינמון, הל, פלפל שחור), הסוכר, ומעל הכל שופכים בקבוק יין שלם (משאירים שלוק קטן לטבח) ועוד שתי כוסות מים.

 

 

מביאים לרתיחה, ואז מקטינים את האש למינימום ומבשלים 40 דקות או יותר, עד שהחבושים רכים ונעימים לאכילה, אבל לא רכים מדי. אני אוהב כשזה עוד קצת נגיס.

 

 

מצננים בחוץ, וכשהם בטמפרטורת החדר מעבירים ללילה במקרר עם כל נוזלי הבישול.
בשלב הזה היין הארומתי שיחדור אל הפרי, יציף אותו בטעמים נהדרים ומתובלים ולא פחות חשוב, בצבע ארגמן מלכותי. הטעם של החבושים יזכיר משהו חמקמק שבין אגס ותפוח, עם רמיזות אניס קטנות מהליקריץ'. אלוהי.

מגישים קר מאד בכוסיות קינוח או קערה רחבה ומפזרים עלי נענע קטנים מעל. הוספתי גם כדור של סורבה מלון איכותי והשילוב היה נהדר.
אפשר גם להגיש עם שמנת מתוקה סמיכה, ולספר לכולם שזה בורשט. חכו למבט המופתע אחרי הטעימה, זה פרייסלס.

 

 

טריק – אחרי הצינון אפשר להוסיף כוס מיץ תפוזים ולקבל סנגריית חבושים!

 

 

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫פתיתים‬ )

סגור לתגובות.