תגית: הל

הבאנו את הסתיו: טארט אגסים ושוקולד מתובל

טארט אגסים עם שוקולד מתובל  את הבלוג של אפרת יצא לי להכיר אי שם לפני משהו כמו שנה, כשהוא עוד היה יחסית חדש. ברגע שנכנסתי וראיתי את הלוגו היפהפה שלה והתמונות ההורסות פשוט התאהבתי. משהו בפוסטים ובמתכונים הרגיש לי מאוד זורם, טבעי ו"נכון", והוא בדיוק מסוג הבלוגים שחסרים לטעמי באוויר. לפעמים מקננת בי תחושה שבין שלל בלוגי האוכל הישראלים […]

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: עוגיו.נט )

‫קארי עגבניות וירקות עם יוגורט הל‬

‫אוקיי, אני מודה: אני שוויצרית של ארוחות צהריים. כשכולם בארוחת הצהריים בעבודה נוברים בצלחות הפלסטיק המחולקות שלהם בחיפוש אחר פיסת בשר, פיסת פחמימה ועלה חסה שנחתך בבוקר, אני אוהבת את המבטים…

[[ This is a content summary only. Visit my website for full links, other content, and more! ]]

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫מתכונים שנראים טעימים‬ )

הסחוג של אבא חיליק

 

יש סחוג ויש סחוג.
יש את אלו שהם משחות דחוסות של חריפות בלתי אפשרית, שלוקחים מהן בזהירות על קצה הכפית כדי להלהיט את הפה ולא חושבים על הטעם. ויש סחוג עדין יותר, כזה שהחריפות בו הולכת צעד אחורה וטעם המרכיבים עובר לקדמת הבמה.

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: פתיתים )

אגסים ביין עם שוקולד ופיסטוקים

 

אני לא איש של קינוחים. לא יודע להכין, לא אוהב לאכול. המקסימום שאני יודע לעשות זה לחתוך סניקרס לקוביות גדולות ולשים את זה על גלידה. לדעתי זה גם הקינוח הכי טוב בעולם….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: פתיתים )

‫ב"חג השבועות תעשה לך"… קינוחים עם גבינה ושמנת‬

‫החודש במדור 3X3 ב"דרך האוכל" מתכונים ל 3 קינוחים המתבססים על חומרי גלם נגישים וזמינים: גבינת שמנת, שמנת מתוקה וסוכר. עם תוספת של פירורים, פירות, שוקולד ושקדים אפשר להגיש 3 קינוחים שונים. ‬

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫‬ )

עוגת לימון והל

דברים שמבאסים אותי:

1. לסגור על דירה, כולל מיקום טוב-חניה-מטבח, ולקבל טלפון מבעל הבית יום לפני החתימה על החוזה: "אני מוכר את הדירה. הקונה רוצה לגור בה ולא להמשיך להשכיר". סיפור אמיתי. קרה לי היום בצהריים.

2. להיות ממש רעבה ולא להיות מסוגלת לחשוב על שום דבר שבא לי לאכול לארוחת ערב. סיפור אמיתי. קורה לי ברגעים אלו ממש.

3. לטמפרר שוקולד, למלא תבנית שלמה של פרלינים ולגלות

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: Morcake )

‫קוביות דלעת בהל על קרם כרובית וקקאו‬

 

איזה שם מפוצץ. זו מנת רושם קלה להכנה, שונה ומיוחדת. הדלעת קרמלית וארומתית, וקרם הכרובית לימוני ומריר בזכות הקקאו. כל אחד טעים בנפרד, והשילוב בניהם נפלא.
בשביל הגילוי הנאות אני חייב לציין שעשיתי כמה פיילוטים עליה, ובאחד הסבבים קיבלתי תגובה שלילית ממי שלא אוהב טעמי לימון והל. אז קחו בחשבון שזו קשת טעמים שלא תתאים לכל אחד, ואל תהמרו עליה מול אנשים שאתם לא בטוחים במה שהם אוהבים.

 

מה צריך

לקרם
כרובית בינונית
תפוח אדמה בינוני
כוס חלב
כוס קרם או חלב קוקוס
למון גראס (לא חובה)
פולי קקאו

לקוביות הדלעת
נתח דלעת קטן
כף זרעי כוסברה
4-5 תרמילי הל
סוכר
סויה
שמן זית


 

 

לעבודה!
מפרקים את הכרובית לפרחים קטנים ושוטפים ממש טוב. שומרים גם את הגזעים הקשים כי יש בהם המון טעם (יותר מבתיפרחת) והם ייטחנו כמו גדולים.
חותכים את תפוח האדמה לקוביות קטנות.

 

 

מעבירים לסיר ומוזגים כוס חלב וכוס חלב קוקוס. ניתן לטבען בקלות ע"י המרת החלב במים.
למי שאין או לא אוהב קוקוס יכול להשתמש בחלב בלבד.
בסופו של התהליך כמעט ולא משתמשים בנוזלי הבישול, אבל הם מחדירים הרבה טעמים, אז בישול במים בלבד יורד מהפרק.
מהנסיון גיליתי שאין צורך לכסות את הכרובית בכל הנוזלים. מספיק שהסיר סגור והיא תתבשל באדים שיצברו בו. ליתר בטחון תשברו את הפרחים לחלקים ממש קטנים כדי שהנפח ירד ויהיה קל יותר להטביע הכל, ותנו ערבוב באמצע התהליך.

 

 

אני עוצר שניה לדבר על שני מרכיבים לא נפוצים ששילבתי במתכון – למון גראס ופולי קקאו.

הלמון גראס כבר מוכר בשם בארץ, אבל עוד לא עושים בו שימוש משמעותי במטבח הביתי. יש לו טעם לימוני נפלא (כמו של מסטיק עלמה!) אבל בלי חמיצות, והוא משתדך נהדר אל דגים, גבינות ולכרובית במקרה שלנו. אני משתמש בגירסה מיובשת, ואם השגתם טרי אני מקנא בכם מאד. למרות הכל הוא לא קריטי למתכון, ואפשר להחליף אותו במעט מאד גרידת לימון או לוותר עליו לגמרי.

פולי הקקאו הם השוס הגדול של המנה הזו (אל תבלבלו אותם עם פולי קפה). אלו אותם פולים שמהם מכינים שוקולד, ובגירסה הזו (קלויה או טבעית) יש להם טעם שוקולדי לא מעובד, עם מרירות טבעית וסוג של חמצמצות. הטעם מאד חזק ואי אפשר לאכול הרבה מהם סתם כך, אבל הם משדרגים כל דבר. אני מוסיף אותם בעיקר למוזלי עם בננות וזה מדהים.
הפולים האלו נחשבים לאחד ממאכלי העל המומלצים ביותר בטרנד הבריאות ששטף גם אותי. זה לא זול (השקית התמימה הזו עלתה לי 53 שקל ל150 גרם), אבל נגמר לאט, טעים נורא והכי חשוב – בריא מאד.
במקרה שלנו הם יוסיפו פריכות וטעמי שוקולד חמוצים-מרירים לקרם.

 

 

 

חוזרים לסיר 
אחרי החלב, מוסיפים כף עלי למון גראס ומביאים לרתיחה, מנמיכים לאש קטנה ומבשלים עם מכסה במשך חצי שעה.

 

 

הופכים את זה לקרם
כשהכרובית ותפוח האדמה רכים שופכים את כל תכולת הנוזלים והלמון גראס (שומרים מעט לדילול) וטוחנים את הירקות. אם צריך מוסיפים בכל פעם כף מנוזלי הבישול שבצד עד שמגיעים לסמיכות הרצוייה.
טחינה במעבד מזון תניב תוצאה חלקה ודביקה יותר. אני משתמש במוט ידני וחי בשלום עם המרקם הפחות הומוגני. במילא הוא הולך לקבל עוד מעט קראנצ'ים קטנים.
אחרי הטחינה מוסיפים כף של שבבי קקאו, מלח ופלפל ומערבבים ידנית (לא טוחנים!). זה מוכן.

המושחתים שבניכם יוסיפו קוביית חמאה ענקית בזמן הטחינה, ויעיזו לבשל בשמנת במקום חלב. לא שמעתם את זה ממני.
את הקרם אפשר להכין מראש, אבל את הפולים מוסיפים ממש לפני ההגשה בשביל הפריכות.

 

 

 קוביות הדלעת

הדלעת עוברת תהליך מהיר של קירמול ואוספת אליה טעמי הל שמשתלבים עם השוקולדיות שבקרם. המילה שוקולד מבלבלת, אין כאן טעמים "מתוקים" מובחנים, הטעם השולט הוא יותר מריר-חמצמץ, אבל יש מתקתקות נעימה שמאחדת בין שני המרכיבים הסופיים.

על השלב הזה אפשר לוותר אם בא לכם להשתמש בקרם הכרובית לדברים אחרים. כתוספת לדג, ירקות אחרים או סתם כמו שהוא.

 

 

חותכים את הדלעת לקוביות של ס"מ אחד.
ניסיתם פעם לאכול אותה חיה? אני אוהב.

 

 

תבלינים
כותשים כפית גרגרי כוסברה ומעט תרמילי הל. מוציאים את הקליפות של התרמילים וממשיכים לכתוש עוד קצת כדי שלא יהיו גרגירים שנתקעים בשיניים.

 

 

מחממים מחבת, מחממים בה שמן זית. מוסיפים את קוביות הדלעת ומטגנים אותן 5 דקות.
אחר כך שופכים מעט מהתבלינים (תמיד אפשר להוסיף עוד), מפזרים מעל הכל כף סוכר לקירמול (או דבש/סילאן), כמה הקפצות עד שהסוכר נמס ובסוף עוד כף סויה שתאחד את הטעמים ותהפוך הכל לרוטב דביק ומתקתק. המרקם של הקוביות צריך להיות נגיס ולא רך ומתפורר.
כבו אש, ותנו לרוטב להסמיך מעט במחבת. זה לוקח בערך 3 דקות.

את הדלעת מומלץ להכין 10 דקות לפני שהכרובית מוכנה וכך לתזמן אותם יחד.

 

הגשה
כף גדולה מהקרם, כמה קוביות דלעת מעל ויש לכם מנה ראשונה שונה ומיוחדת.

 

 

 

———————–
לגזור ולשמור
———————–

קרם כרובית
מפרקים את הכרובית לפרחים קטנים ושוטפים.
חותכים את תפוח האדמה.
מוסיפים אותם לסיר עם שתי כוסות נוזלים (חלב, קוקוס, שמנת, ואפשר אחת מים)
מוסיפים כף למון גראס (לא חובה)
מביאים לרתיחה, מנמיכים לאש קטנה וסוגרים מכסה.
מבשלים 30 דק' או עד ריכוך, ומערבבים באמצע לבישול אחיד.
טוחנים, מוסיפים מלח, פלפל ואת פולי הקקאו רק לפני ההגשה.

קוביות דלעת
חותכים את הדלעת לקוביות בגודל 1 ס"מ
מטגנים 5 דקות תוך כדי הקפצה.
כותשים את ההל וגרעיני הכוסברה, מוציאים את קליפות ההל.
מוסיפים את התבלינים וכף סוכר גדולה, מקרמלים כמה דקות.
מוסיפים כף סויה, מקפיצים עד שהכל נעטף
מכבים את האש ומשאירים במחבת 2-3 דקות כדי שהרוטב יסמיך.

 

 

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫פתיתים‬ )

‫צ'אי הודי‬

 

כנראה שבשביל זה המציאו את החורף.
כך תכינו לעצמכם תה מתובל וריחני שיחמם אתכם מבפנים ויעשה גוד טיים למערכת החיסונית. כי שוקו חם זה כל כך 2011.

צ'אי מסאלה הוא תה הודי מתובל וריחני שמפיץ ניחוחות משכרים בכל הבית. זה אמנם לא קצר ופשוט כמו למזוג מים על תיון קנוי, אבל מספק וטעים הרבה יותר. החוק היחיד הוא שצריך להקפיד על תבלינים טריים ולא טחונים. היתרון שהם ממש זולים ונשמרים מלא זמן, אז אין תירוצים. תצטיידו וצאו לדרך.

 

 

מה צריך

לכל אדם
1.5 כוסות מים
2 פרוסות ג'ינג'ר
מקל קינמון
5 תרמילי הל
2 ציפורן
מעט מאד פלפל שחור (4-5 גרגירים)

ובנוסף
סוכר חום
חלב
תיון ארל גריי רגיל או כל תה שחור

לעבודה

הכמויות של התבלינים מותאמות לכוס וחצי של מים, שהופכים בסוף לכוס משקה אחת (שליש מהמים מתאדים).
על כל אדם נוסף מוסיפים עוד כוס וחצי מים ואת כל התבלינים מכפילים בהתאם.
אני בדרך כלל מכין 3 מנות ושותה הכל לבד 🙂

 

 

מכניסים את כל התבלינים לסיר
את הג'ינג'ר פורסים לפרוסות, לא צריך לקלוף.
את ההל מועכים כדי לשבור את התרמיל, וכך מאפשרים לטעם הזרעים לצאת.
ואת הציפורן, הפלפל השחור והקינמון מוסיפים כמו שהם.
התיון נועד לתת צבע ואת טעם הבסיס של התה. אותו לא מכפילים בניגוד לשאר, ותיון אחד יספיק גם לסיר גדול של עד 8 אנשים.

אני מדגיש שוב שלא משתמשים בתחליפים אבקתיים. לא אבקת ג'ינג'ר, לא אבקת קינמון, לא אבקת ציפורן ובטח שלא פלפל שחור טחון.

 

בישול
מוזגים על התבלינים את כמות המים בהתאם ומביאים לרתיחה. אחרי הרתיחה מנמיכים לאש בינונית, ומבשלים חצי שעה לפחות, ועד שעה אם יש לכם זמן.
בזמן הזה שליש מהמים יתאדו, והטעם יתרכז. אפשר לסגור מכסה ולקבל כמות גדולה יותר אבל פחות עשירה בטעם.

 

 

המתקה
צ'אי טוב צריך להיות מתוק, אבל אני אוהב להוסיף סוכר רק לקראת הסוף כשהטעם של כל התבלינים כבר פרץ מהם והתייצב, אחרת זה די על עיוור.
צריך בערך 2 כפיות סוכר על כל מנה (של כוס וחצי מים), אבל תרגישו חופשיים לשנות. לא לשכוח לערבב מעט שהסוכר ימס.

 

חלב
לא לוותר עליו! החלב מחליק את כל הטעמים ומרכז אותם יחד. בלעדיו התוצאה שונה מאד ואפילו ייבשה מעט. מומלץ להשתמש בחלב הכי שמן שיש לכם. מוכרים היום חלב של 3.6 אחוזים והוא נהדר לצ'אי.
מוסיפים אותו לקראת סוף הבישול כשהמים כבר ממש כהים וספוגי טעמים. ממשיכים לבשל עוד רבע שעה על החום הכי נמוך, ומערבבים מדי פעם כדי למנוע את הווצרות הקרום.

בצ'אי המסורתי משתמשים בהרבה מאד חלב, לפעמים כמעט חצי חצי עם המים. אני מעדיף כמות הרבה יותר קטנה ובעצם מוזג ממנו את אותה הכמות שהייתי מוסיף לכוס קפה (כפול מספר כוסות המים כמובן)
אם זו הפעם הראשונה שאתם מכינים צ'אי, תמזגו ממש מעט ומשם תחליטו אם בא לכם עוד.

 

 

אחרי רבע שעה של הבישול עם החלב זה מוכן. הצבע חום ואטום, ומזכיר למראית עין נס קפה, אבל הריח מסגיר שמדובר במשהו מפנק הרבה יותר…
אני אוהב לשתות מכוסות קטנות ולמזוג כל פעם קצת כדי לשמור על החום, אבל תרגישו חופשיים להנות ממנו גם במאג גדול, כזה שאוחזים בשתי ידיים שמציצות מהכירבולית.

 

 

 

———————–
לגזור ולשמור
———————–

מכפילים את המים והתבלינים במספר האנשים.
פורסים את הג'ינג'ר, את ההל מבקעים, ומוסיפים את כולם ביחד עם התיון לסיר
מרתיחים, מורידים לאש בינונית ומבשלים עוד חצי שעה עד שעה
מוסיפים סוכר, מערבבים
מוסיפים מעט חלב
ממשיכים לבשל עוד 15 דקות
יאמ יאמ!

 
 
 

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫פתיתים‬ )

‫חבושים ביין וליקריץ'‬

 

כנראה שהחבוש הוא הפרי הכי מכוער בעולם, ואי אפשר שלא לצפות ממנו שיפצה על נתוני הפתיחה האלו בטעם יוצא דופן או ממשק ידידותי. אבל לא, הוא עושה הכל כדי להרגיז.

כדי לאכול חבושים צריך לבשל אותם כי במצב הטרי הם בלתי אכילים וקשים מאד לעיכול. לכן אחד המוצרים הבודדים שמכינים מחבושים היא ריבה נהדרת שמתייצבת היטב בזכות הפקטין הרב שיש בהם (תכונה אחת טובה בדומה לבן הדוד המיוחס, התפוח). מקור הריבה בפורטוגל, שם החבוש נקרא מרמלו, והריבה בהתאם – מרמלדה, שלימים הפכה לשם גנרי לכל קטגוריית הריבות.

 

 

אבל אפשר גם אחרת.
את החבושים הראשונים שלי לעונה בישלתי ביין אדום ותבלינים וקיבלתי פונץ' משודרג שהוא גם קינוח מפתיע.
המתכון קל מאד מלבד התעסקות קצת טרחנית בקילוף והכנת הפרי.

 

מה צריך


4 חבושים
בקבוק יין אדום (750 מ"מ)
חצי כוס סוכר
שתי כוסות מים
2 מקלות ליקריץ'
5 מקלות קינמון
5-10 תרמילי הל
כפית פלפל שחור

 

לעבודה

קשה לקלף חבושים טריים, ולכן מבשלים אותם קודם במים.
שוטפים את החבושים, מניחים בסיר, ממלאים במים ברז, ומביאים לרתיחה.
אחרי הרתיחה סוגרים את האש ומשאירים אותם להתרכך במים כרבע שעה. אחר כך מוציאים אותם (את המים שופכים) וממשיכים.

 

 

מכינים את החבושים
אחרי הריכוך הצבע שלהם ישתנה לצהוב דהוי שיהיה עוד הרבה פחות מזמין מאיך שהם נכנסו אל הסיר, אבל זה בסדר גמור.
שוטפים במים קרים כדי לצנן אותם, ומקלפים.

 

 

אם חשבתם שמה שהולך בחוץ זה הצד הפחות יפה של הפרי, מחכה לכם הפתעה בפנים.
את החבושים הקלופים חוצים לשמיניות ומסלקים את הליבה הסיבית. צריך קצת להתעקש עם הסכין אבל בסוף זה מצליח.
כבר הזכרתי שהפרי מכוער?

 

 

החבושים ירשו עוד תכונה מעצבנת מהתפוחים, הם משחירים מהר מאד במגע עם אוויר, ולכן את הפלחים כדאי לשמור בקערת מים מיד לאחר החיתוך. במתכונים אחרים כשהחבוש מוגש בצבעו המקורי נהוג לשפשף את הפלחים בלימון או אפילו להשרות במים עם לימון, אבל הם הולכים להתכסות בקרוב בצבע סגלגל אז אין סיבה לטרוח.
כשכל החבושים חתוכים ומוכנים, מעבירים אותם בחזרה לסיר.

 

 

זה התיבול שהלכתי עליו.
אם אין לכם ליקריץ' (או יותר הגיוני, אם אתם לא אוהבים ליקריץ') פשוט וותרו עליו. אפשר לגוון ולהוסיף גם כוכבי אניס וציפורן.
את תרמילי ההל צריך למעוך קצת כדי שהקליפה תתבקע והטעם יוכל לצאת מהר יותר.

 

 

מוסיפים את כל הרכיבים לסיר עם החבושים – התבלינים (ליקריץ', קינמון, הל, פלפל שחור), הסוכר, ומעל הכל שופכים בקבוק יין שלם (משאירים שלוק קטן לטבח) ועוד שתי כוסות מים.

 

 

מביאים לרתיחה, ואז מקטינים את האש למינימום ומבשלים 40 דקות או יותר, עד שהחבושים רכים ונעימים לאכילה, אבל לא רכים מדי. אני אוהב כשזה עוד קצת נגיס.

 

 

מצננים בחוץ, וכשהם בטמפרטורת החדר מעבירים ללילה במקרר עם כל נוזלי הבישול.
בשלב הזה היין הארומתי שיחדור אל הפרי, יציף אותו בטעמים נהדרים ומתובלים ולא פחות חשוב, בצבע ארגמן מלכותי. הטעם של החבושים יזכיר משהו חמקמק שבין אגס ותפוח, עם רמיזות אניס קטנות מהליקריץ'. אלוהי.

מגישים קר מאד בכוסיות קינוח או קערה רחבה ומפזרים עלי נענע קטנים מעל. הוספתי גם כדור של סורבה מלון איכותי והשילוב היה נהדר.
אפשר גם להגיש עם שמנת מתוקה סמיכה, ולספר לכולם שזה בורשט. חכו למבט המופתע אחרי הטעימה, זה פרייסלס.

 

 

טריק – אחרי הצינון אפשר להוסיף כוס מיץ תפוזים ולקבל סנגריית חבושים!

 

 

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫פתיתים‬ )

עיצוב שולחן מוזהב אלגנטי ויש בסוף גם הפתעה

השנה שמסתיימת לה בימים אלו הייתה שנה מלאת אירועים שמחים לצד כמה עצובים. האירוע המרגש והמשמח ביותר שקרה לי השנה הוא שהמשפחה הגרעינית שלי עברה דירה בכדי להגשים חלום – חיים על הים, חיים בתוך חברה ישראלית מעורבת, חברה של שלום. יחד עם זאת איבדתי דוד אהוב ויקר שחי מעבר לים אין יום שאני לא חושבת עליו. זו דרכו של עולם.

שולחן ראש השנה מסמל את התקווה שלנו, את שאיפה שלנו ואת הרצון שלנו לקראת השנה

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: AGLIOLINI )