ארכיון רשומות מאת: ‫גל‬

‫רוטב הרוזה הכי טעים בעולם‬

 

תכלס אין הרבה מקומות למשחק עם רוטב רוזה. מחברים תבשיל עגבניות אדמדם עם שמנת ומקבלים רוטב נימוח ומפנק בצבע הוורדרד שהעניק לו את השם. צעד ימינה או שמאלה מהבסיס הזה כבר מוביל לרוטב אחר, ולכן יש אחידות מסויימת בטעמם של כל רטבי הרוזה שבעולם. הכרתי עם השנים לא מעט גירסאות שונות, אבל את זו שהיא המרגשת ביותר הכיר לי אופיר, שף מוכשר ובעלים של סטארטאפ מגניב לבלוגי אוכל….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫פתיתים‬ )

‫סלט משמשים ומרציפן‬

 

יש משמשים!
רוצו לחנויות וקנו שקית מלאה, כי בעוד חודש הם יעלמו, ולמשך שנה ישאר רק געגוע.

כולם מדברים בשבחו של הפרי המתוק הזה, על ריבותיו, תבשיליו ולדריו….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫פתיתים‬ )

‫פסטה אספרגוס‬

 

לא פסטה עם אספרגוס, אלא רצועות אספרגוס דקיקות שמבשלים ואוכלים כמו פסטה.
את הרעיון לקלף אספרגוסים מצאתי בספר בישול צמחוני שקראתי בטייפה. המתכונים היו רשומים בסינית, ולי נשאר רק לדפדפף ולהנות מהתמונות. המתכון הזה מיד תפס את תשומת הלב שלי, והחלטתי לייבא אותו למטבח הפרטי שלי….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫פתיתים‬ )

‫סלט קוסקוס עם משמשים‬

קוסקוס קר מהמקרר, חופן משמשים מיובשים קצוצים גס, ג'ינג'ר קצוץ דק, בצל ירוק, המון כוסברה (או פטרוזיליה, או חצי חצי), נענע וסגירה עם שמן זית ולימון.
בדרך כלל אני מוסיף גם צנוברים, הפעם שכחתי.

 

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫פתיתים‬ )

‫ארטישוק וקרעי פסטה בלימון ונענע‬

 

זו מנה סופר אביבית, טריה, קראנצ'ית ורעננה מאד. היא כוללת טרחה לא קטנה של ניקוי הארטישוקים אבל יש תמורה רבה להשקעה הזו. זו יכולה להיות עקרית נהדרת, או אפילו ראשונה אם מכינים אותה בלי הפסטה.

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫פתיתים‬ )

‫מרק קוקוס תאילנדי‬

 

מאחורי המתכון הזה יש סיפור נחמד שמתחיל בארוחת צהריים עם יניב, חבר טוב שהזמין אותי למסעדה אסיאתית אליה הוא מגיע באופן קבוע עם אשתו.
רגע לאחר שהתיישבנו ועוד לפני שהספקתי להביט בתפריט, החזיר אותו יניב אל המלצר והסביר "אני מגיע לכאן באופן קבוע כבר הרבה שנים, טעמתי את כל המנות ואני יודע מה הכי טעים". עם קביעה כזו, מי אני שאתווכח, נשענתי אחורה והתמסרתי לחוויה.

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫פתיתים‬ )

‫סלט שומר ותפוז דם‬

 

עם עלי זעתר טריים והרבה שמן זית שיחבר הכל.
(כן, עם הקליפה. התפוזים קטנים והקליפה דקה מאד. המרירות שלה דומה לזו של התפוזים הננסיים)

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫פתיתים‬ )

‫טונה צרובה ותותים‬

 

אני רואה איך אתם זזים שם בחוסר נוחות בכיסא. תצטרכו לסמוך עלי בעניין הזה, זה ממש טעים!

טונה צרובה היא אלוהית….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫פתיתים‬ )

‫טפיוקה ליצ'י‬

 

טעמתי כמה גירסאות של פודינג טפיוקה ובכל פעם התאכזבתי מחדש. רובם היו מתוקים נורא, כבדים ואפילו די סתמיים. במקום קינוח קליל ומרענן קיבלתי יציקה דחוסה בטעם קוקוס שממצה את עצמה אחרי כמה כפיות.
אני ממש לא טיפוס של קינוחים, ובטח לא של קינוחים כבדים ומורכבים, אז החלטתי לנסות להתאים את המתכון המסורתי לטעם שלי, וזה הצליח.

הגירסה הזו מניבה פודינג קליל ועדין, והסוד הוא בהמתקה מאופקת ותיון קטן וערמומי שמעניק לו טעם ליצ'י אקזוטי ונהדר. כוסית קטנה עם הפודינג המרענן הזה הוא בדיוק מסוג הדברים שאני מחפש אחרי ארוחה חורפית כבדה.

מלבד פתיתי הטפיוקה שצריך לקנות במיוחד בחנויות אסייתיות (יש גם בעדן וטיב טעם ובסופרים גדולים במדפי המזרח), שאר החומרים סטנדרטים לגמרי וכל ההכנה כולה היא משחק ילדים. בנוסף המתכון די פתוח וגמיש לשינויים אם בא לכם להחליף טעם. פרטים בהמשך.

 

ומה זה טפיוקה?
טפיוקה הוא עמילן שמפיקים משורש הקסבה (תמונה בסוף המתכון) ומשתמשים בו כמו קורנפלור להסמיך מאכלים כמו מרקים ודייסות. אחד התוצרים היותר מגניבים של הקמח הזה הם פתיתי הטפיוקה שמהם מכינים את הפודינג המדובר ועוד קינוחים אחרים.
הפתיתים שנראים כמו שלג מקלקר מגיעים כפנינים צחורות או צבעוניות. ויש גירסה נוספת של כדורים גדולים מאד שמטביעים במשקאות ושותים עם קש רחב, אבל אנחנו לא שם.
לגרגירים עצמם בדומה לקלקר אין טעם משלהם, והם משמשים רק להסמכה ויצירת המרקם.

 

 

 מה צריך

כוס גרגירי טפיוקה
כוס וחצי חלב (תחליפים בהמשך)
תיון של תה ליצ'י
3 כפות סוכר
קופסת שימורי אננס
דבש

 

לעבודה!
למתכון הזה יש שני שלבים שמבצעים במקביל – אחד לבישול פתיתי הטפיוקה והשני להכנת החלב הריחני. בסוף מערבבים בניהם ואז נוצר הפודינג.
מהכמויות האלה אפשר להוציא די הרבה מנות, תלוי כמה מניחים בכל כוסית. יש כאן מספיק לפחות ל12 איש.

 

מתחילים בבישול הטפיוקה.
ואני עובד לפי ההוראות על האריזה: מחממים בסיר ליטר וחצי מים ומביאים לרתיחה פראית, כזו עם הבועות הגדולות, ממש כמו בבישול פסטה.
שופכים את הטפיוקה, ממשיכים לבשל במים חמים, ומערבבים בכף כל כמה דקות.
תוך כדי הבישול הצבע הלבן של הפתיתים יתחלף לשקוף, וזה יקרה מבחוץ פנימה. הגרעין הלבן יקטן ויקטן, והשוליים שסביב לו יעשו שקופים עד שיסגרו עליו והוא יעלם לגמרי.

 

ככה זה נראה אחרי 10 דקות –

 

 

וככה אחרי 20 דקות –

 

 

הנקודה הלבנה הקטנה במרכז נעלמה והפנינים הפכו לשקופות לגמרי. אפשר לסגור את האש.
זה נראה כאילו הכל התחבר יחד לעיסה אחת דביקה אבל באופן מפתיע הן ישמרו על הצורה ויפרדו בקלות זו מזו.

שופכים את תכולת הסיר למסננת ונותנים לכל המים הסמיכים לנזול לגמרי. אפשר לעזור להם עם שטיפה במי ברז.

 

 

הכנת החלב
את השלב הזה עושים במקביל לבישול הטפיוקה וזמן הבישול שלו זהה.
בסיר קטן מחממים חלב, סוכר ואת התיון על אש קטנה. לא צריך לבשל על חום גבוה ובטח שלא להרתיח, רק לחמם להמסת הסוכר וספיגת הטעם מהתיון.
ממשיכים לבשל על אש קטנה עד שהטפיוקה תהיה מוכנה.

 

קצת על החלב
במקור משתמשים בחלב קוקוס סמיך שכאמור מכביד את כל המנה ומשתלט על הטעם. המרתי אותו בחלב רגיל והתוצאה הרבה יותר נעימה ומעודנת. לחלב יש יתרון נוסף שהוא הרבה פחות שתלטן ולכן יכול לקבל אליו טעמים חדשים.
בסופו של דבר צריך כוס וחצי של נוזל חלבי שיספוג את הטעמים ועשיתי הרבה נסיונות עם חלב שקדים, חלב אורז, חלב סויה, חלב קוקוס מהול במים ושילובים שונים בניהם. מסקנה – הכל עובד!
אז אם אתם רוצים להחליף את החלב במשקה אחר קחו בחשבון את משמעות השינוי בטעם. אם אתם שלמים עם זה אז אין שום בעייה לעשות המרות על בסיס חופשי.

 

ולגבי התה
אני משתדל מאד לא לעשות פרסומות בבלוג ולהשאיר את הפוסטים נייטרלים. הפעם אני חורג כדי להצביע על מוצר ספציפי שפשוט הכי התאים לי. אני משתמש בתה ירוק בטעם ליצ'י של ויסוצקי (שיש לו בתכלס טעם של ליצ'י בלי שום קשר לתה ירוק). הוא שכב בארון כי לא אהבתי לשתות אותו כמו שהוא, אבל למתכון הזה הוא פשוט נפלא. אין לו השפעה על הצבע והטעם שלו מעודן מאד.
עשיתי עוד נסיונות עם תה פירות יער, תה ירוק ותה אורז קוריאני, הליצ'י עובד הכי טוב.

 

 

תולשים לתיון את תוית הנייר הצבועה, מוסיפים אותו לסיר עם החלב ומערבבים טוב טוב.

 

 

כשהטפיוקה מוכנה, גם החלב יהיה מוכן וטעם הליצ'י יספג בו עד אז. תנו סחיטה אחרונה לתיון (זהירות לא לקרוע!), וזרקו אותו. ביי ביי.

 

מערבבים יחד
בשלב הזה יש לכם פניני טפיוקה שקופות ומסוננות, וחלב ריחני בטעם ליצ'י. עכשיו פשוט ערבבו אותם יחד.

 

 

מקבלים נוזל חצי סמיך עם פנינים קטנות וריח של מטהר אוויר. זה כמעט מוכן!
סוגרים עם ניילון נצמד או בתוך קופסא אטומה ושולחים ל5 שעות למקרר, או עד לצינון מוחלט.

 

 

הגשה
כשהתערובת מתקררת היא מסמיכה והופכת לסוג של פודינג עם פניני ג'לי קטנים שנורא כיף ללעוס.
מוזגים 2 כפות מהפודינג לכוס שקופה (זה חשוב, אחרת חבל על העבודה), מזליפים מעל חצי כפית דבש (לא לוותר עליו!), שופכים כמה קוביות אננס (אפשר גם טרי אבל אני ממש אוהב את אלו שבקופסאות השימורים), ועוד קצת דבש מלמעלה.
הטעם החמוץ של האננס ומתיקות הדבש משתלבים נהדר עם העדינות האקזוטית של הליצ'י וזה פשוט כייף של קינוח.
אל תשכחו להגיש אותו קר מאד!

 

 

שדרוגים
באמת התכוונתי לזה שהמתכון גמיש. על ידי שינוי התיון וסוג הפירות מעל אפשר להגיע לשילובי טעמים נוספים. לדוגמא – תה פירות יער ופירות אדומים טריים מעל. תה סיידר, ומעל תפוחים טריים עם מייפל, או אפילו מי ורדים ורוטב מלבי עם פיסטוקים מעל (ויש לכם מלבי טפיוקה!).
כאמור עשיתי כמה נסיונות ולדעתי דווקא הפשטות והעדינות של הליצ'י והאננס לוקחת, אבל תרגישו חופשיים לאלתר.

 

שורש הקסבה
ובהזדמנות הזו, זה השורש שממנו מפיקים את הטפיוקה. הוא נראה כמו בטטה עם קליפת עץ, ויש לו בשר לבן וקשה מאד. בזכות הקבוצה בפייסבוק גיליתי שיטת הכנה פשוטה וטעימה: מקלפים, פורסים לפרוסות עבות ומבשלים במים כמו תפוח אדמה עד ריכוך. משם אפשר להמשיך לפירה, אפייה או טיגון. אני אכלתי אותו ישר מהסיר, וזה ממש מעדן שמזכיר בטעם ערמונים קלויים. (תודה לכל מי שיעץ והסביר!)
אפשר לקנות אותו בכל מני שווקים וזה עולה 20 שקלים לקילו. יקר, אבל שווה בשביל הנסיון.

 

 

———————–
לגזור ולשמור
———————–
מחממים סיר עם הרבה מים ומביאים לרתיחה חזקה
מוסיפים את הטפיוקה, מערבבים כל כמה דקות ומבשלים עד שאין נקודה לבנה, בערך 20 דקות
במקביל מחממים את חלב או תחליפיו (חימום עדין, לא להרתיח), תיון ליצ'י ווממתיקים בסוכר או דבש
סוחטים היטב את התיון למיצוי הטעם, ומוציאים אותו
מסננים את הגרגירים ומוסיפים אותם לחלב, מערבבים, מצננים ומעבירים למקרר
מחכים עד צינון מוחלט והסמכה קלה (בערך 5 שעות)
מגישים בכוס שקופה, מזליפים מעט דבש, מוסיפים כמה קוביות אננס ועוד קצת דבש למעלה
מגישים קר!

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫פתיתים‬ )

‫חטיפי חמאת בוטנים צ'אנקים‬

 

24 לינואר – יום חמאת הבוטנים הבינלאומי.
נשבע לכם. אמיתי לגמרי.

חמאת בוטנים היא טראש אמריקאי אמיתי. וכיאה לאומה ששום גחמה קולינרית שיוצאת ממנה כבר לא מפתיעה אף אחד, גם העובדה שהם מקדישים יום חגיגי לממרח עוברת מתחת לרדאר. אבל לא אצלי. חמאת בוטנים היא קינק אישי שלי ורתמתי גם את הבלוג למסיבה.

אני פשוט מטורף על חמאת בוטנים ומשתדל שלא לגעת בה בגלל אחוזי השומן, אבל לאחרונה עם הכניסה למגמת הבריאות, שמחתי לגלות שהיא לא נוראית כל כך, והשומן הוא אפילו מהסוג הבריא והלא רווי. זו עדיין לא סיבה לאכול ממנה בכמויות, אבל כשרוצים לחטוא מעט זה באמת בסדר.
אני כנראה כבר לא אגלה לאף אחד את אמריקה אם אספר שהבוטן הוא קטנייה ולא אגוז, למורת רוחם של מוכרי הפיצוציות, והוא מלא בסיבים תזונתיים ודברים בריאים אחרים, אפילו כאלה מהסוג שמוריד כולסטרול. אבל מה שמשנה שהוא נורא נורא טעים.
כשאתם קונים חמאת בוטנים תסתכלו על רשימת המרכיבים. לא כדאי שיהיו שם ממתיקים, מלחים, משמרים או כל תוספת אחרת. צריך להיות רק רכיב אחד – בוטנים.

 

 

המתכון הזה לקוח מהספר "בישול רב אנרגיה" של רייצ'ל אן היל, עם כמה שינויים שלי. התוצאה היא סוג של חטיפי אנרגיה, דחוסים וכבדים, טעימים בצורה חסרת אחריות ומשביעים מאד. אני לא צוחק בקטע הזה – אני אוכל אחד או שניים בבוקר, ושבע עד הצהרים. וכאן אני מצרף אזהרה מתבקשת – זה לא קינוח.

 

מה צריך

5 כפות גדושות חמאת בוטנים
5 כפות גדושות דבש
120 גרם פתיתי שיבולת שועל עבה (כמו הסוג של הגרנולה)
50 גרם שיבולת שועל דקה (מהסוג של הדייסות)
כף קמח מלא
100 גרם של מיקס פירות ואגוזים (פרטים בהמשך)

לעבודה
מחממים בסיר את הדבש וחמאת הבוטנים על אש נמוכה, ומערבבים כמה דקות עד להמסה.
חשוב להקפיד על אש קטנה, אחרת זה נחרך בקלות.

 

 

בינתיים בקערה נפרדת מערבבים את החומרים היבשים – שני סוגי שיבולת השועל והקמח.

 

 

פירות
הפירות והאגוזים הם נושא פתוח. המיקס האהוב עלי הוא חמוציות לא מסוכרות, משמשים ופקאנים.
אפשר להשתמש בצימוקים ואגוזים (סבתא), בננה שוקולד וצ'ילי (אח!), שבבי קוקוס ושקדים (נום), או כל מיקס אחר שבא לכם. אני ממליץ לעבוד עם פירות לא ממותקים ולא דומיננטיים כי המאסה הכללית מאד מתוקה וחבל שיבלעו. שילוב בין אגוזים קראנצ'ים לפירות נימוחים הוא האהוב עלי.

לא משנה מה בחרתם, תקצצו הכל בצורה גסה ותערבבו פנימה אל יתר החומרים היבשים.

 

 

החמאה והדבש מוכנים, הדברים הבריאים בצד מוכנים, הגיע הזמן לערבב.

 

 

אני מעדיף לעשות את זה בסיר עצמו. שופכים פנימה הכל ומערבבים יחד. התוצאה צריכה להיות עיסה גושית ולא חלקה.
אם זה לא מתחבר, אפשר להוסיף עוד חצי כף דבש.

 

 

שופכים הכל לתבנית קטנה מהדקים מעט ומסדרים יפה יפה. מכניסים לתנור שחומם ל190 מעלות ואופים רבע שעה.

 

סבלנות
ככה זה יוצא, שחום וריחני. אם זה לא שחום מספיק תכניסו לעוד 2-3 דקות.
נותנים לתבנית להתקרר בערך 20 דקות בחוץ, ואז כל עוד זה חמים, פורסים לפרוסות באיזה גודל שבא לכם ומפרידים עם הסכין גם מהדופן, אבל עדיין לא מוציאים אותם אחרת הכל יתפרק. צריך לחכות לצינון מוחלט (אפילו במקרר), ורק אז לחלץ את הקוביות.

 

 

אני רוצה להזכיר שוב שלמרות התמימות והמראה העוגייתי, מדובר ביציקה דחוסה וצ'אנקית שלא תתאים לסיום ארוחה. זה חטיף ביניים לנפילת הסוכר של ארבע במשרד או תדלוק לבוקר, אבל לא דרך מתוקה לסיים ארוחה.

 

 

במקור כתוב שאפשר להחזיק את הקוביות עד שבועיים במקרר. הומור של אמריקאים, לך תבין.

 

 

———————–
לגזור ולשמור
———————–

ממיסים את חמאת הבוטנים והדבש על אש קטנה
מערבבים את החומרים היבשים עם הפירות הקצוצים
מערבבים הכל יחד לעיסה פירורית
אופים 15 דקות בתנור שחומם ל190
מצננים 20 דקות, פורסים לפרוסות בתוך התבנית, אבל לא מוציאים מהתבנית.
אחרי קירור מוחלט כשהכל מתגבש חזרה אפשר לחלץ אותם

 

 

מה עושים עם חמאת הבוטנים שנותרה?
אוכלים עם מקל סלרי! גם את זה למדתי מהאמריקאים.
עכשיו תורכם להצטרף למסיבה. מכירים מתכון מוצלח שעושה טוב לחמאת בוטנים? שתפו אותו או הפנו בלינק אליו בתגובות. אני סקרן 🙂
חג שמח!

 

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫פתיתים‬ )