לאוס, או: תבשיל קארי צהוב, חנוכה, ועקרבים

דמיינו כפר קטן שנמצא על גדת הנהר, והדרך היחידה להגיע אליו היא בסירה. אין כבישים, אין מכוניות. מה שמעיר אותך בבוקר הוא התרנגולות, בדיוק בזמן כדי לצאת למרפסת הגסטהאוס, להתמתח, להביט על הדקלים שמסביב, ולחכות לטקס של הנזירים. בודהיסטים, לבושים בגלימות כתומות זוהרות, עוברים בכפר ומברכים בשקט כל בית. ותמיד יש שם מה לעשות, ותמיד יגיעו לשם מטיילים כיפיים, והמקומיים מקסימים גם הם. וזו הרגשת חופש מוחלטת….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: אוכל למחשבה )

סגור לתגובות.