קוביות מוקצ'ינו וקינמון

מה שאני באמת רוצה לומר – שוב ושוב ושוב – זה איזה-באסה-שחושך-למה-מחשיך-כבר-בשבע-וחצי-אוף-אוף-אוף-למה-חורף- באמצע-אוגוסט-אוף-למה.

אבל היות שאני חוזרת על עצמי כבר שנתיים פלוס פלוס, אני לא אומר את זה. אני לא אקטר ואתבכיין על החושך ועל זה שהייתי צריכה להדליק אור בבית בשעה הרבה יותר מדי מוקדמת.

במקום, אני אספר לכם על זה שסוף סוף מצאתי את ייעודי בחיים: אני הולכת להיות כוכבת קולנוע.

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: Morcake )

סגור לתגובות.