שלושה שבועות בתאילנד – פרק 3: מֶה סַאלוֹנְג

אין לי מושג איך ומתי פיתחתי חולשה כה קשה לאסתטיקה סינית. ייתכן שהזרעים נטמנו עוד בשנות ה-90, כשהתחלתי לצפות באדיקות בסרטי קונג פו, מנהג שאני משמרת עד היום. גיליתי שאני מבלה יותר זמן במקדשים סיניים מאשר בבודהיסטים, ומצלמת בהם יותר תמונות. יש לי אוסף ענקי של צילומי דלתות סיניות, לא רק ממקדשים, שאני מדפדפת בו

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: סאנוק, בלוג על אוכל תאילנדי )

סגור לתגובות.