נשיקות על מקל

איך הכל השתנה מהפוסט הקודם. חופשת לידה חלומית בתוך סיוט עולמי, נגמר ״לנוח כשהתינוקת נחה״ ונשאר לבשל, לחתל, להניק, לנקות ולרדות בגדולים מסביב לשעון (כן, בהחלט יש פה מירמור). נודה שיש גם צדדים חיוביים בכל טירוף הקוקו-קורונה הזה (הי, הילדים ניקו את הבית והגיעו לתובנות שהמנקה לא רק עסוקה בלהעלים להם דברים), אבל בואו נודה שזה בעיקר שלילי. כל יום נראה בדיוק כמו היום הקודם, אין מה לעשות ובכל זאת לא מספיקים כלום. הילדים הגדולים עסוקים פה בעיקר בלאכול לי את הראש, לשאול כל הזמן אם אפשר את זה ואפשר את זה מחד ומאידך לצעוק בקולי קולות אחד על השני תוך כדי השחלת המילה ״אמא!!!״ בכל משפט….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: העקרת חוקרת )

סגור לתגובות.