פינוק.

היה זה ערב יום חמישי, מאותם ערבי יום חמישי.


הלבנבנות הקסומה הזאת גרמה לי להתעלות על האינסטינקט ולא לגרר תלתלי שוקולד מעל


כשהחורף כבר התחיל להפציע והשמיים התחילו להתכהות מוקדם מדי.

היו לי אלף דברים אחרים לעשות, ואיך שלא מסתכלים על זה, זה היה ממש לא הגיוני.
אבל לא היתה לי ברירה. 

הם לא כמוני. לא מפונקים….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: אור נגהות )

סגור לתגובות.