תגית: ספרים

תנו יד לטרומפלדור

השף דניאל זך, שהיה אמון במשך שנים רבות על האוכל ב"כרמלה בנחלה", פתח מסעדה חדשה, לאחר שזו הראשונה נסגרה. האמת, הצטערתי לשמוע על כך, מכמה סיבות, ביניהן הבניין היפיפה בו שכנה המסעדה וגם מפני שמסעדות אשר מאריכות שנים מעידות על יציבות ניהולית ואיכות האוכל. אני יודעת שהמסעדה נסגרה לא מטעמים הקשורים במזון, כי אם בנדל"ן ובכל זאת.

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: הגרגרנית )

מאפינס, רגל פה רגל שם

הזמן הזה, בין כסה לעשור, מעניק לנו את האפשרות לחקור, בעיקר בינינו לבין עצמנו, מה היה השנה, מה קיווינו שיהיה, מה אנו מאחלים לעצמנו בשנה הבאה. כשהמחשבות הללו  מתחילות להכביד מדי, אני יודעת שזהו הזמן המדויק לצאת לחופשה. כזו אמיתית, לאו דווקא בטן-גב, אבל מהסוג שממלא את הלב בשלווה ואת הגוף באנרגיות חדשות.

כשאתם קוראים את הפוסט הזה, יש לקוות שממש עכשיו אני נפרדת מכם לארצות שמעבר לאופק. אבל לפני חופשה כזו, חייבים לקחת איתנו משהו מהבית, שיזכיר לנו למה בתום החופשה כדאי לנו לחזור אליו….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: הגרגרנית )

זכרונות מחדר אוכל

כמה מהזכרונות הנעימים שלי כילדה כרוכים בנסיעות בשבתות לקיבוץ, לבקר את הדודה. הביקור כלל ארוחת צהריים בחדר האוכל ולאחר מכן פיצוח אגוזי פקאן שנפלו מהעץ ואכילת פג'ויות ב"חדר". אחותי ואני היינו מתחרות מי יכולה לאכול כמה שיותר קעריות מרק עוף. קשה שלא לחשוב היום, עד כמה משובח יכול היה להיות אותו מרק, בטח עם הצבע הצהוב הזרחני שליווה אותו. היה לו כנראה את הקסם הזה, ששום עובדה מדעית לא יכולה לנצח.

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: הגרגרנית )

צ'אטני שזיפים

בכל הנסיעות והשינויים אני חוזרת אל הספרים. ספר זה כמו חבר טוב ללב. צריך לדעת איזה ספר להזמין לאיזה טיול.

עכשיו בתרמיל הרפתקאות תום סויר, כריכה של זהב ואדום, בגודל של כיס….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: דברים בעלמה )

‫הקוראת בקפה‬

כל בוקר אני חייבת לקרוא באיזה שהוא קפה כדי להתעורר. אני יודעת, מדובר בהרגל (מגונה או שלא), אבל בלי קפה, הבוקר שלי לא מסתדר. עם או בלי חלב, קר או חם, אני מהסוג שאוהב את הקפה שלו בטעם של קפה (קפה בטעמים? לא אני). ואם כבר קפה, בואו נפתח את סוגית ה"איפה שותים קפה". למצוא את בית הקפה הביתי שלך, בו הבריסטה יודע להכין את הקפה בדיוק כמו שאתה אוהב, בלי לבקש להכין את הקפה "חזק במיוחד" או "בלי הרבה קצף", הוא עניין בפני עצמו….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫Saloona‬ )

הקוראת בקפה

כל בוקר אני חייבת לקרוא באיזה שהוא קפה כדי להתעורר. אני יודעת, מדובר בהרגל (מגונה או שלא), אבל בלי קפה, הבוקר שלי לא מסתדר. עם או בלי חלב, קר או חם, אני מהסוג שאוהב את הקפה שלו בטעם של קפה (קפה בטעמים? לא אני). ואם כבר קפה, בואו נפתח את סוגית ה"איפה שותים קפה". למצוא את בית הקפה הביתי שלך, בו הבריסטה יודע להכין את הקפה בדיוק כמו שאתה אוהב, בלי לבקש להכין את הקפה "חזק במיוחד" או "בלי הרבה קצף", הוא עניין בפני עצמו….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: הגרגרנית )

‫מעשה בחמישה בלוגרים‬

אתמול נסעו מכאן חמישה בלוגרים של אוכל, לאחר שבוע של שכרון חושים Israeli-style ובעיקר הרבה אוכל. קינטיס, החברה שארחה אותם, היא חברה הפועלת ללא מטרות רווח, ששמה לה למטרה לקדם הן את תדמיתה של ישראל לא רק כמקום של הסכסוך הישראלי-פלשתיני והן את תדמיתם של הישראלים לאו דווקא כאגרסיביים ושושואיסטים. האם זה אפשרי?

הדרך שהיא בחרה לעשות זאת שונה מדרכי ההסברה המסורתיות, הרשמיות. הרעיון הוא לתת לבלוגרים מחו"ל, בעלי עוקבים רבים לפוסטים שלהם, לחוות את ישראל באופן ייחודי….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫Saloona‬ )

מעשה בחמישה בלוגרים

אתמול נסעו מכאן חמישה בלוגרים של אוכל, לאחר שבוע של שכרון חושים Israeli-style ובעיקר הרבה אוכל. קינטיס, החברה שארחה אותם, היא חברה הפועלת ללא מטרות רווח, ששמה לה למטרה לקדם הן את תדמיתה של ישראל לא רק כמקום של הסכסוך הישראלי-פלשתיני והן את תדמיתם של הישראלים לאו דווקא כאגרסיביים ושושואיסטים. האם זה אפשרי?

הדרך שהיא בחרה לעשות זאת שונה מדרכי ההסברה המסורתיות, הרשמיות. הרעיון הוא לתת לבלוגרים מחו"ל, בעלי עוקבים רבים לפוסטים שלהם, לחוות את ישראל באופן ייחודי….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: הגרגרנית )

‫עוגת תפוחים ודלורית‬

.

אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל שירה ופרוזה עושים לאנשים שני דברים אחרים לגמרי. משהו בקצב, משהו בתשומת הלב, משהו במשך הזמן.

אפשר לקרוא רומן כמה שבועות, והוא נח כל לילה ליד המיטה, אבל שיר חייבים לקרוא עד תום, חייבים לגלגל על הלשון, לקרוא כמה פעמים, אם אפשר….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫דברים בעלמה‬ )

‫יצאנו לבדוק: האם הבצק אלים?‬

אין כמו לפתוח את השנה החדשה בפרגון לבלוגרית מצוינת שכותבת על אוכל. לרגל הוצאת חוברת המתכונים, שהיא 100% יצירה שלה, החלטנו לבדוק מי הנפש העומדת מאחורי הבלוג "בצק אלים", הלא היא מאיה מרום. שתי גרגרניות שכמונו, התכנסנו ב"בייקרי" לקרואסון קטן והתחלנו לדבר. ויש גם שוונץ מסכם שווה בסוף.

צילום: מאיה מרום, "בצק אלים"

הגרגרנית: מתי התחלת לכתוב בלוג?…

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫Saloona‬ )