תגית: התנסות

תזונה פליאוליטית מעניינת אתכם? יש כנס מתעניינים

מי שעוקב אחריי כבר קרא פוסטים שלי בנושא התזונה הפליאוליטית, או שם לב למתכונים השונים שאני מעלה שתומכים במי שאוכל בגישה הזו (ולא רק, אגב).

זה אכן נושא שחשוב לי באופן אישי לקדם ואני מקבלת הרבה שאלות על הנושא.
מסתבר שאינני היחידה. מרבית מי שנכנס לעניין זוכה להרמות גבה, תהיות, שאלות ואף לתגובות פחות נעימות כי אנחנו בישראל, נכון?

לכן נוצר כנס המתעניינים.
ה-מקום לבוא, לשמוע, להתרשם, לשאול שאלות ולעקוץ את המנחים (סתאאאאאאאאאם)….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: מה יש לְצהריים? )

לבת שלי יש מצלמה יותר טובה משלי

כן, זה נכון…
ומדיי פעם היא משתעשעת לי במטבח.
סוכות נתן לה הזדמנות שכזו, כי היו הרבה אורחים והרבה ארוחות…

היא עוד צריכה לעבוד קצת על הטכניקה שלה

השוקיים שמיכל הביאה (ואפילו ששמרנו לה מנה בצד, מישהו הצליח להרים לה את השוק)

איזו דלעת תרצו?

סלט האורז המעולה ששרה הביאה

את זה אין לי סיכוי לעשות עם המצלמה שלי

זו הדלעת הגדולה (והיחידה) שגדלה לנו בגינה
[מצלמה שלי]
מהממת, נכון?

ואחרי שצילמנו אותה עם קטני
היא צילמה מלא כאלה
אבל מלא…….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: מה יש לְצהריים? )

עוגה נחמדה לשבת

זה בעצם מתכון דיי רגיל לבראוניז שזו הפעם הראשונה שהעזתי להחליף את הקמח בקמח שקדים- אחד לאחד.
יצא מעולה פשוט!
מהעוגות שטעימות גם ביום שאחרי, מאד טעימות

חומרים

100 גרם חמאה/  50 גרם שמן קוקוס
1 כוס סוכר (השתמשתי בראפאדורה, סוכר קנים אמיתי שאין בארץ, אולם אפשר להמיר לסוכר קנים/ חום/ג'אגרי ועוד)
[עוד קצת על הסוכרים האלה, למי שמתעניין]
1/2 כוס אבקת קקאו אמיתית
2 ביצים
כוס קמח שקדים
1/2 כפית אבקת אפייה ללא אלומיניום/ סודה לשתייה
כפית תמצית וניל אמיתית
1/4 כפית מלח
1/2 כוס שוקולד צ'יפס (עדיף עם % מוצקי קקאו גבוהים)
כוס אגוזים קצוצים (במתכון המקורי, אני לא שמה. הילדים…)

אופן ההכנה

מחממים תנור ל 180 מעלות.
ממיסי…

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: מה יש לְצהריים? )

מהי האסכולה התזונתית שלך?

אנשים רבים מחזיקים בגישה תזונתית מסויימת.
יש המאמינים כי רק סוג התזונה "שלהם" הוא הנכון ביותר וכי על כל האנשים לאכול באופן המסויים הזה ואין ספק שזה יהיה הקץ לכל תחלואיהם.
יש כאלה שלוקחים אחריות רק על עצמם ואינם מערבים אחרים בבחירותיהם, מאפשרים חופש. פגשתי הרבה אמהות כאלה (אם כי לא רק, יכולה בהחלט לחשוב על אבא אחד כזה)- היכולות לבשל לבני משפחתן ארוחות בשריות, על אף שהן צמחוניות או אף טבעוניות מוחלטות.
יש גם לא מעט אנשים שלא ממש מקדישים מחשבה לאוכל שנכנס לפיהם והם יכולים לאכול כמעט כל מה שמוצע להם או שנקרה בדרכם, אם במקרה הם רעבים, ואתם יודעים מה- גם אם הם לא…
תוך כדי הדרך שאני עושה עם עצמי בעולם …

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: מה יש לְצהריים? )

מה הכנו בקייטנת הילדים?

הגדולה שלי הצטרפה השבוע לקייטנת הורים שארגנו כמה משפחות של בנים מכיתתה. בכל יום הם באחריות של משפחה אחרת ועושים פעילות כלשהי, בבית או בחוץ.
אנחנו החלטנו שנקים דוכן ברחוב (לא "דוחן") והילדים ימכרו בו דברים שהכינו: לימונדה קרה, כדורי שוקולד ועוגיות שוקולד צ'יפס.
הלכתי על ההארד קור, לא משהו הכי בריא הפעם (מותר לשחרר לפעמים…).

הרעיון היה שהם מכינים הכל, גם את השלט והסטינג עצמו ברחוב וגם מחליטים על התמחור, וכמובן שהם יכינו את המיץ והעוגיות….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: מה יש לְצהריים? )

מעורב ירושלמי (פוסט שאינו מתאים לצמחונים, או לאנשים שקשה להם רגשית עם איברים פנימיים)

אני שמחה לפתוח את השבוע המיוחד הזה בבלוג "מתכונים בהשראת בלוגי אוכל אחרים".
כבר כתבתי בעבר שמאז התחלתי עם ההרפתקאה הזו של כתיבה ותיחזוק של 'בלוג אוכל', נחשפתי פתאום להמון המון בלוגי אוכל נהדרים מהארץ ומחו"ל. כמעט בכל יום אני מגלה חדשים.
זה תענוג! יש בלוגים נהדרים ומעוררי השראה (ותאבון) ואני ככה מסמנת לי מתכונים שונים ומגוונים שאשמח לנסות.
אז החלטתי לשתף גם אתכם בדברים שאהבתי ולכך אקדיש את השבוע הקרוב.

אתם מאד מוזמנים לשתף בבלוגי האוכל האהובים עליכם גם כן!

אתחיל עם הבלוג של דעאל- מר קדמוני, שהוא לא רק בלוג אוכל. הוא יותר בלוג על אוכל (ועל עוד כמה דברים), או על גישה לאוכל.
דעאל מדבר בעיקר על תזונה קדמונית, שנקראת גם תזונה פליאוליטית והיא אחד הדברים הכי חמים בנוף התזונתי בעולם בשנים האחרונות.
הכוונה היא לתזונה שהיא המשך ישיר למה שנהגנו לאכול כשעוד היינו ציידים- לקטים. לפני שהתיישבנו ישיבת קבע על האדמה והתחלנו לעבד אותה. מתוך ההבנה (וזה מגובה בלא מעט מחקרים ומידע, למשל בהרצאה הנפלאה הזו של אחד מאושיות הגישה) שהגנטיקה שלנו לא ממש השתנתה מאז השינוי המשמעותי הזה של החקלאות וכל מה שהיא הביאה איתה: ביות חיות, השתלטות הדגנים על התפריט שלנו, תיעוש ומיכון, מודרניזציה, מחלות העידן המודרני- עידן השפע ועוד.
יש שם מידע נפלא על הפילוסופיה של הגישה ועל היישום שלה בשטח, על ידע מחקרי חדש ועל מנהגים עתיקים. ומדיי פעם דעאל משתף גם במתכונים ממטבחו הפרטי.
אני לא מצליחה למצוא את הפוסט שלו על מעורב ירושלמי, או על איברים פנימיים, אם כי אני ממש משוכנעת שהיה לו אחד כזה מתישהו (או שזה נתקע אצלי בראש שזה משם). בכל אופן יום אחד קמתי וחשתי דחף להתנסות באכילת איברים פנימיים בצורה של מעורב ירושלמי.
מעולם לא אכלתי את זה וודאי שלא הכנתי את זה. יש שם חלקי בשר שאף פעם לא נכנסו אליי הבייתה ולא ממש הייתי בטוחה מה עושים איתם. אולם בשם ההתנסות, ההריון ורמות ההמוגלובין שמתחילות לרדת החלטתי ללכת עם הדחף הזה עד הסוף- לקנות, לבשל ואף להעיז ולאכול את הדבר המוזר הזה.

אז קפצתי לקצב וקניתי לי מבחר של איברים פנימיים

מימין לשמאל: טחול, לבבות, קורקבנים (לא רלוונטיים בעליל. לא מתאימים לתבשיל ואינם באמת איבר פנימי. בשם ההתנסות קניתי גם אותם. סתם, מיותר), כבד בקר

הצצתי רגע באינטרנט כדי להבין אם האינטואיציות שלי נכונות לגבי אופן ההכנה של המעורב והתחלתי לעבוד

חומרים

שומן אווז (בשם ההתנסות. אולי הייתי צריכה לקנות כבש, זה בטח היה מתאים יותר, אם כי זה הלך טוב עם המנה)
3-4 בצלים קצוצים
200 גרם כבד בקר (להבדיל מכבד עוף שאני בד"כ מכינה)
200 גרם טחול (זר לי לחלוטין)
200 גרם לבבות (כנ"ל)
200 גרם פרגית הודו אדום (אפשר גם עוף)
תבלינים: מלח, פלפל, קארי, פפריקה מתוקה

אופן ההכנה

מחממים את שומן האווז (אפשר גם כבש, או שמן זית) ומטגנים היטב את הבצלים (זה בהחלט הוסיף לטעם!)
חותכים את נתחי הפרגית לנתחים קטנים ואת כבד הבקר (מרקם אחר לגמרי מזה של עוף).
זורקים פנימה למחבת את הכבד, הטחול, הלבבות והפרגית ומערבבים היטב עד שהם משנים את צבעם לחום- אפרפר. מתבלים תוך כדי ומערבבים היטב

כשנדמה שהכל מעורבב היטב והיה שם מספיק זמן (7-10 דקות?) אפשר להוציא [בדיעבד, הלבבות יכלו להיות עשויים יותר זמן, אולי צריך להכניס אותם ראשונים?].

אפשר לאכול בצורה הכי קדמונית כמו שזה, עם סלט וטחינה

ניסיתי את זה ועל אף שהיה לי טעים (טחול זה נחמד… וגם כבד הבקר היה טעים. הלבבות היו לי קשים מדיי לעיכול רגשי) הרגשתי שאני לא ממש יכולה להמשיך לאכול את המנה באופן הזה וזקוקה למיסוך של פיתה (על אף שאינני מאוכלי הפיתות/ לחם כלל). ככה הצלחתי לסיים את המנה

בנזוגי נהנה ביותר.
הקטנה לא הסכימה לטעום.
האמצעי עשה טובה וטעם משהו קטן.
הגדולה הכי שיחקה אותה וטעמה את כל האיברים, אהבה את הטחול והכבד גם (אם כי בסוף פשוט חיסלה את הפרגית).

מסקנה- ניסוי מעניין, לא בטוחה איך הייתי שורדת כקדמונית אמיתית במצבים האלה. יש משהו באיברים האלה שהוא לא פשוט לי, ברמה הרגשית לגמרי [זוכרת את הפעם הראשונה בה הכנתי כבדים וניקיתי אותם. לא הייתי מסוגלת להמשיך ובטח שלא לאכול אותם. עם הזמן זה השתנה]. על אף שודאי לא הייתה לי ברירה והייתי ודאי נוהגת כמו כולם, אוכלת את האיברים הפנימיים ראשונים, הפרס!

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: מה יש לְצהריים? )