תגית: כבד

מיני "מאפה" מלוחים ללא קמח

נסו להניח כאלה מקלות ירקות על השולחן. סתם ככה באמצע היום
תראו מה יקרה…

מאחר ואני כבר כמעט ולא אוכלת לחם או מוצרי חיטה למיניהם (אפילו בימי הפסטה של הילדים יש לי תחליף מעולה, למזלי- אטריות האצות המעולות) ועדיין מדיי פעם יש לי חשק למשהו מין מלוח כזה, במרקם שמזכיר מאפים… אני עדיין מנסה כל מיני מתכונים שבכיוון הזה.

יש את המתכון הקלאסי של הגר ל"לחם טחינה" שיש לו גם גירסאות צורתיות נוספות שהתפתחו לאורך הזמן.
בפעם הראשונה שהכנתי אותו הוא יצא לי קצת מריר….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: מה יש לְצהריים? )

דלעת ספגטי

אני מכירה את הדלעת המיוחדת הזו כבר כמה שנים.
בכל פעם היא מפתיעה אותי מחדש… כי כשמה כן היא- כאשר מבשלים אותה היא מעין מתפרקת לכמו ספגטי.
במיוחד בתקופה האחרונה, בה אני עוברת לתזונה דלת פחמימות יותר ויותר, זה כיף למצוא מנות שיכולות לתמוך במה שאני עושה. הן מבחינת ה"מצע", הן מבחינת הטעם והן מבחינת תחושת השובע.

ככה היא נראית

כדי להכין את דלעת הספגטי צריך בהתחלה לבשל או לאפות אותה (יש שמועות שגם מיקרוגל עושה את העבודה, אולם אינני מחסידיו……

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: מה יש לְצהריים? )

ארוחת קומבינה

הרבה מהארוחות האהובות עליי הן ארוחות קומבינה. כאלה שאני מרכיבה מכמה מנות שיש לי בבית.
בין אם מדובר בשאריות שזוכות לשדרוג או למנה שהכנתי בסטייל מסויים שעם טוויסט קטן הופכת למשהו אחר לגמרי.
[לגמרי במקרה שוטטתי בבלוג ומצאתי פוסט מהעבר בשם דומה 🙂 ]

הפעם לקחתי את הירקות בתנור שהכנתי לשישי בערב (עם חלב קוקוס כמובן)

קצת מרוטב העגבניות שהכנתי לקטשופ (לפני שצנצנתי והכנסתי למקרר)

וקוביות של כבד בקר

הכל ביחד הניב מנה טעימה, מהנה  ומשביעה ביותר

אה, ולמעלה פיזרתי קצת סליקורניה– עשב ירוק חמוץ מלוח שגיליתי אצל "האורגני" מהם התחלתי להזמין ירקות אורגניים לאחרונה

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: מה יש לְצהריים? )

פטה כבד בקר

כבר כתבתי פה בעבר על חיבתי ההולכת וגוברת לכבד בקר, על פני כבד עוף.
אני כל הזמן מנסה למצוא דרכים נוספות להכין אותו.
הפעם הלכתי על קלאסיקה- פטה כבד.
אני הכנתי עם חמאה, אולם לא צריכה להיות בעיה להכין באופן כשר עם שמן זית, קוקוס או שומן אווז, למי שרוצה

חומרים

בצל בינוני
פיסת כבד בקר (הוא מגיע בנתח דיי גדול, אז בחרו כמות שמתאימה לצרכים שלכם)
2 שיני שום
1 כף מיץ לימון
1/3 כוס יין אדום (פעם הכנתי גם עם מיץ רימונים ואז אפשר גם לוותר על הלימון)
3-4 כפות חמאה (או מקבילה שומנית)
מלח ופלפל לפי הטעם
אפשרויות לתיבול נוסף: חרדל דיז'ון, טימין ורוזמרין טריים, חופן אגוזי מלך או צנוברים

אופן ההכנה

במחבת מחממים כחצי מכמות החמא…

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: מה יש לְצהריים? )

סלט צבעוני עם כבד בקר צרוב

לאט לאט אני נוטה יותר לכיוון של כבד בקר ופחות לכבד העוף.
מכל מה שאני קוראת אני מבינה שהפרות לבשר זוכות ליחס טוב יותר בעת גידולן ולכן הכבד שלהן מראש מכיל פחות חומרים מזיקים. על אף שזהו איבר שאכן מטפל בכל סינון הרעלים בגוף (אולם, אין זה אומר שהוא משאיר אותם אצלו בהכרח…).
מאחר וכבד הוא איבר פנימי חיוני מרוכז ביותר, אין לנו באמת צורך לאכול ממנו הרבה. מנות קטנות ברגעי הצורך בהחלט יספקו את הצורך שלנו ברכיבי תזונה ספציפיים, במיוחד בהריון……

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: מה יש לְצהריים? )

‫פטה כבד‬

לסדר פסח יש תפריט שהוא פחות או יותר קבוע או ידוע מראש. כן, לפעמים המנה העיקרית משתנה קצת. לפעמים משחקים עם הקינוח, אבל שאר הדברים ידועים ומוכרים. וזה (אם תשאלו את ערן) חלק מהכיף של הערב הזה – המאכלים המוכרים האלו, עם הטקסים הקטנים הנלווים אליהם, שחוזרים אליהם פעם בשנה.

ברוב המשפחות פטה כבד הוא לא אחד מהמאכלים האלו….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫אוכל זה טעים‬ )

עוד דרך לאכול כבד

הגוף שלי ביקש כבד. ממש ביקש.
אז יצאתי לצוד כזה בחנויות המקומיות. לא מצאתי אורגני בכמה חנויות (ונגמר לי הסטוק בפריזר) אז התפשרתי על כבד עוף רגיל.
כן, כן, אני יודעת… הוא מלא ברעלים וכל זה….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: מה יש לְצהריים? )

מעורב ירושלמי (פוסט שאינו מתאים לצמחונים, או לאנשים שקשה להם רגשית עם איברים פנימיים)

אני שמחה לפתוח את השבוע המיוחד הזה בבלוג "מתכונים בהשראת בלוגי אוכל אחרים".
כבר כתבתי בעבר שמאז התחלתי עם ההרפתקאה הזו של כתיבה ותיחזוק של 'בלוג אוכל', נחשפתי פתאום להמון המון בלוגי אוכל נהדרים מהארץ ומחו"ל. כמעט בכל יום אני מגלה חדשים.
זה תענוג! יש בלוגים נהדרים ומעוררי השראה (ותאבון) ואני ככה מסמנת לי מתכונים שונים ומגוונים שאשמח לנסות.
אז החלטתי לשתף גם אתכם בדברים שאהבתי ולכך אקדיש את השבוע הקרוב.

אתם מאד מוזמנים לשתף בבלוגי האוכל האהובים עליכם גם כן!

אתחיל עם הבלוג של דעאל- מר קדמוני, שהוא לא רק בלוג אוכל. הוא יותר בלוג על אוכל (ועל עוד כמה דברים), או על גישה לאוכל.
דעאל מדבר בעיקר על תזונה קדמונית, שנקראת גם תזונה פליאוליטית והיא אחד הדברים הכי חמים בנוף התזונתי בעולם בשנים האחרונות.
הכוונה היא לתזונה שהיא המשך ישיר למה שנהגנו לאכול כשעוד היינו ציידים- לקטים. לפני שהתיישבנו ישיבת קבע על האדמה והתחלנו לעבד אותה. מתוך ההבנה (וזה מגובה בלא מעט מחקרים ומידע, למשל בהרצאה הנפלאה הזו של אחד מאושיות הגישה) שהגנטיקה שלנו לא ממש השתנתה מאז השינוי המשמעותי הזה של החקלאות וכל מה שהיא הביאה איתה: ביות חיות, השתלטות הדגנים על התפריט שלנו, תיעוש ומיכון, מודרניזציה, מחלות העידן המודרני- עידן השפע ועוד.
יש שם מידע נפלא על הפילוסופיה של הגישה ועל היישום שלה בשטח, על ידע מחקרי חדש ועל מנהגים עתיקים. ומדיי פעם דעאל משתף גם במתכונים ממטבחו הפרטי.
אני לא מצליחה למצוא את הפוסט שלו על מעורב ירושלמי, או על איברים פנימיים, אם כי אני ממש משוכנעת שהיה לו אחד כזה מתישהו (או שזה נתקע אצלי בראש שזה משם). בכל אופן יום אחד קמתי וחשתי דחף להתנסות באכילת איברים פנימיים בצורה של מעורב ירושלמי.
מעולם לא אכלתי את זה וודאי שלא הכנתי את זה. יש שם חלקי בשר שאף פעם לא נכנסו אליי הבייתה ולא ממש הייתי בטוחה מה עושים איתם. אולם בשם ההתנסות, ההריון ורמות ההמוגלובין שמתחילות לרדת החלטתי ללכת עם הדחף הזה עד הסוף- לקנות, לבשל ואף להעיז ולאכול את הדבר המוזר הזה.

אז קפצתי לקצב וקניתי לי מבחר של איברים פנימיים

מימין לשמאל: טחול, לבבות, קורקבנים (לא רלוונטיים בעליל. לא מתאימים לתבשיל ואינם באמת איבר פנימי. בשם ההתנסות קניתי גם אותם. סתם, מיותר), כבד בקר

הצצתי רגע באינטרנט כדי להבין אם האינטואיציות שלי נכונות לגבי אופן ההכנה של המעורב והתחלתי לעבוד

חומרים

שומן אווז (בשם ההתנסות. אולי הייתי צריכה לקנות כבש, זה בטח היה מתאים יותר, אם כי זה הלך טוב עם המנה)
3-4 בצלים קצוצים
200 גרם כבד בקר (להבדיל מכבד עוף שאני בד"כ מכינה)
200 גרם טחול (זר לי לחלוטין)
200 גרם לבבות (כנ"ל)
200 גרם פרגית הודו אדום (אפשר גם עוף)
תבלינים: מלח, פלפל, קארי, פפריקה מתוקה

אופן ההכנה

מחממים את שומן האווז (אפשר גם כבש, או שמן זית) ומטגנים היטב את הבצלים (זה בהחלט הוסיף לטעם!)
חותכים את נתחי הפרגית לנתחים קטנים ואת כבד הבקר (מרקם אחר לגמרי מזה של עוף).
זורקים פנימה למחבת את הכבד, הטחול, הלבבות והפרגית ומערבבים היטב עד שהם משנים את צבעם לחום- אפרפר. מתבלים תוך כדי ומערבבים היטב

כשנדמה שהכל מעורבב היטב והיה שם מספיק זמן (7-10 דקות?) אפשר להוציא [בדיעבד, הלבבות יכלו להיות עשויים יותר זמן, אולי צריך להכניס אותם ראשונים?].

אפשר לאכול בצורה הכי קדמונית כמו שזה, עם סלט וטחינה

ניסיתי את זה ועל אף שהיה לי טעים (טחול זה נחמד… וגם כבד הבקר היה טעים. הלבבות היו לי קשים מדיי לעיכול רגשי) הרגשתי שאני לא ממש יכולה להמשיך לאכול את המנה באופן הזה וזקוקה למיסוך של פיתה (על אף שאינני מאוכלי הפיתות/ לחם כלל). ככה הצלחתי לסיים את המנה

בנזוגי נהנה ביותר.
הקטנה לא הסכימה לטעום.
האמצעי עשה טובה וטעם משהו קטן.
הגדולה הכי שיחקה אותה וטעמה את כל האיברים, אהבה את הטחול והכבד גם (אם כי בסוף פשוט חיסלה את הפרגית).

מסקנה- ניסוי מעניין, לא בטוחה איך הייתי שורדת כקדמונית אמיתית במצבים האלה. יש משהו באיברים האלה שהוא לא פשוט לי, ברמה הרגשית לגמרי [זוכרת את הפעם הראשונה בה הכנתי כבדים וניקיתי אותם. לא הייתי מסוגלת להמשיך ובטח שלא לאכול אותם. עם הזמן זה השתנה]. על אף שודאי לא הייתה לי ברירה והייתי ודאי נוהגת כמו כולם, אוכלת את האיברים הפנימיים ראשונים, הפרס!

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: מה יש לְצהריים? )