תגית: אימי המופלאה

רולדת בשר – סוכות חלק #1

סוכות היה החג האחרון שאימי המופלאה חגגה בבית שלה. למעשה, כל שנה בסוכות כל המשפחה כולה היתה מתאגדת אצלינו בסוכה, שעם השנים הלכה וגדלה: עוד ועוד אחיינים נולדו והיה צריך להגדיל אותה כך שיהיה מקום לכולם. היא היתה כותבת לעצמה שבועות מראש רשימות מטלות מדוקדקות, החל מהרכבת התפריט, דרך הזמנת הציוד וכלה ברשימות קניות ארוכות. עוד ועוד רשימות קניות.

 בסוכות האחרון שאימי המופלאה זכתה לו, היא הזמינה את כל מי שרק יכלה. כמובן המשפחה המורחבת "הרגילה", אבל היא הוסיפה גם דודים רחוקים, אחים של סבא וסבתא שלי – כל מי שאפשר….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: נחמה שובתת )

לחם בירה כפרי ונפלא – האינסטינקט העצוב שלי חזר

לחם בירה פשוט להכנה

אז אמנם רק לפני דקה כתבתי לכם 10 דברים שאתם לא יודעים עלי והבטחתי שהפוסט הבא יהיה בסוכות – אלא שקרה משהו בלתי צפוי בעליל שאני מוכרחה לשתף אתכם בו…
מה שכן, הפעם, בניגוד לפעם הקודמת – יש גם מתכון. מתכון פשוט מאוד ללחם בירה, עם טריק חביב שהופך אותו ליפה במיוחד.
שימו לב: הלחם הזה לא ממש תופח – הוא דחוס ונמוך. הוא יתאים לכיכר עגולה שייחתכו ממנה פרוסות צרות וארוכות. לשם מה פרוסות ארוכות וצרות?…

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: נחמה שובתת )

10 דברים שלא ידעתם עלי – ראש השנה שמח!

לפני כמה שבועות קיבלתי שרביט וירטואלי. מסתבר שיש עניין כזה שבלוגרים מספרים על עצמם 10 דברים שלא יודעים עליהם ומעבירים את "השרביט" הלאה – לבלוגרים אחרים.
את השרביט שלי קיבלתי מיונית צוק ולקח לי יותר מדי זמן להגיב. אבל בסוף הצלחתי לגרד כמה עובדות שאני מניחה שטרם סיפרתי לכם עליהן – אז הנה, ברוח ראש השנה החדשה, עם תמונות מאווירת החג והקינוחים

(כמעט) עשרה דברים שלא ידעתם עלי:

1. לפני המון שנים, בחטיבה, ישבתי בכיתה לייד ילד אחד נחמד במיוחד, שאת השיעורים המשעממים העביר עימי במשחקי "לינגו" מצויירים בעיפרון על השולחן. (חמש אותיות, צריך לנחש איזו מילה מסתתרת)….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: נחמה שובתת )

גלידה ביתית ללא מכונה / סמיפרדו – שיעורים לחיים

 אימי המופלאה. 
אחרי שנים ארוכות בהן עבדה במגזר הציבורי, היא עברה לתפקיד במגזר הפרטי, מעבר שהביא עימו הטבות שונות ומגוונות ובהן – רכב חברה. כל שנתיים-שלוש היו מחליפים לה רכב והכל היה טוב עד לרגע בו קיבלתי רישיון נהיגה.

תודות למנהל המקסים שלה חיש מהר קיבלתי גם אני אישור לנהוג על הרכב המהולל והרגשתי חופשיה ומאושרת.
יום אחד אימי המופלאה באה לאסוף אותי ברכב החדש שקיבלה באותו היום ממש. הוא היה יפה במיוחד, חדש ומנצנץ, וכעורב המשחר לתפוס יהלומים – כך שיחרתי אני להזדמנות הראשונה בה אחנוך את הרכב החדש….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: נחמה שובתת )

שניצל וצ'יפס מעולים

ביום שישי האחרון קיבלתי SMS מפתיע: "יצאתי הביתה אבל אל תגלי לאף אחד".
אחי הגאון. יצא הביתה לשבת. שבוע אחרי שבוע. איזה אושר!
מייד פצחתי במסע תחנונים שיעבור אצלי לארוחת צהריים….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: נחמה שובתת )

סלט כרוב עם גרוב – איך הלכנו לחפש פסנתר ומצאנו חייל

הכל התחיל כשעברנו לירושלים. משהו באוויר הקר והיבש לא עשה טוב לפסנתר שלי והוא החל לגסוס במהירות.
יום אחד ניסיתי להציל אותו באמצעות אדם שכינה את עצמו מומחה פסנתרים. המומחה הגיע, הפך את הפסנתר על גבו (ובכך סתם את כל החדר למשך חודש), הזריק איזה נוזל חשוד והבטיח – "עוד חודש הפסנתר שלך כמו חדש!".
עבר חודש, והפסנתר לא רק שלא החלים ממחלתו הקשה – מצבו החמיר….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: נחמה שובתת )

שבעה – דברים שרציתי לומר לתמיר

השבוע הייתי בלוויה נוראית. למחרת נסעתי במונית והנהג סיפר לי שהוא בדיוק חוזר מלוויה.
"סרטן?" שאלתי. הוא היה המום. איך ידעתי….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: נחמה שובתת )

קינוחים לשבועות – החג של אימי המופלאה



הרבה זמן לא כתבתי. הרגשתי פתאום שנגמרו לי הזכרונות מאימי המופלאה. מתכונים יש לי בשפע, אבל הזכרונות? הם הולכים ואוזלים ואין מי שיחייה אותם. כך חשבתי. אבל לפעמים אפשר להשתמש בזכרונות של אחרים, לא?…

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: נחמה שובתת )

עוגת מוס שוקולד פשוטה להכנה – פרוייקט גמר

בהתחלה פרוייקט הגמר שלי בבצלאל היה אמור להיות סרט אחר לגמרי. אבל יצא שאימי המופלאה חלתה בדיוק בשנה האחרונה ללימודים ולא הייתי מסוגלת לחשוב על דבר מלבדה. כדי לא לסחוב את התואר הזה עוד שנה מיותרת, החלטתי להפוך את סרט הגמר שלי לסרט עליה. איש מחבריי לא ידע אז שיש לי אמא חולה בסרטן. רק לראש החוג שלי סיפרתי. השאר גילו ב"צפיית ביקורות", שהתקיימה יום לפני ההקרנה הפתוחה לקהל….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: נחמה שובתת )

עוגת מצות – ליל סדר שלישי בלעדיה








אי שם, בחופש הגדול שבין כיתה ח' לט' הכרתי את נירצו.
נבחרנו להיות חונכים של כיתות ז' והגענו למפגש הדרכה עם רכזת השכבה. בגדול –
היה משעמם. חום יולי-אוגוסט, המזגן לא ממש עבד, השמש זרחה יותר מדי חזק ואני רק רציתי גלידת-וניל-פצפוצים.
כשהסתיימה סופסוף ההדרכה המתישה התחלתי ללכת הביתה. מעבר לחשק לגלידה גם רציתי להוריד את הכרס שצמחה באין מפריע והחלטתי לוותר על האוטובוס (שגם ככה עבר פעם ביום) ולכתת את רגליי….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: נחמה שובתת )