תגית: דגן קטניות ואורז

מרק עדשים וירקות – מוליגטוני

בעוד הפרפרים מפזזים תחת קרני השמש באופן חסר אחריות , לא פוחדים לפרוש כנפיים מולה , לוהטת ככל שתהיה .

האפשרות להצטנף עוד רגע תחת איזה פרח מחשש לצינת סתיו , סתם מעוררת בהם רפרוף נוסף , דווקאי כזה .

 בתוך כל האופטימיות הזו , אני מחליטה על מרק , כחלק מסשן של ארוחה הודית .

אני לא הולכת על סתם מרק , אלא כזה שמכיל הרבה ירקות ,קטניות , וגם תבלינים מחממי חיך ובטן יש בו . בקיצור כל טוב .למרות שאני מבינה בראש שזה עדיין לא זמן מרק ….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: soul food )

קערית הסושי שלי

אני לא מכינה סושי.

לא כי יש לי משהו עקרוני נגד סושי , נהפוך הוא , אני מכורה לסושי , במסעדות..

למרות שלקחתי קורסים אין סופיים להכנת סושי , עדיין הפוטנציאל נשאר בלתי ממומש . כל המתכונים והידע הנדרש ספונים בבטחה , ליום הגורלי בו אכין סושי לגמרי לבד .

אלא שבינתיים ממש התחשק לי סושי ואז שמתי לב לעובדה שהחשק לסושי

,צף במחזוריות הקשורה לגמרי לעונות השנה . בחורף , הס מלהזכיר ….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: soul food )

מפגש פסגה ירוק

בכל שנה , כמה ימים לפני פסח . כשהגשם מנער טיפות אחרונות והאביב בוקע לאט מתוך קליפתו המנומנמת . השוק מתכסה בצבעים מרהיבים של ירקות .

הירוק שלהם עמוק ורווי במים ובלשד האדמה. כתמי האור והצל , נופלים ברכות על העלים , והצבעים מקבלים גוון עמוק יותר.

כך בתפר של חורף ואביב , חג וחולין ….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: soul food )

אדום אביב – אורז בצבעים של סלק

 יש רגע קצר בין אדר לניסן

שהטבע צוהל בכל פה

הוא שופע חיים

שיכור ומבושם –

איך שיופי יכול לרפא!

(דויד גרוסמן)

אני מודעת לגמרי למחזוריות וליופי הזה של הטבע , במיוחד עכשיו עם הפריחה הנפלאה וכל הירוק הזה .

גם אם היו מרחיקים ממני את לוח השנה ולא נותנים לי אפילו להציץ . הייתי יודעת שזה אביב .

הייתי יודעת לפי השמחה בלב , איתה אני מתעוררת בבוקר . ישר פותחת חלון ונושמת לי אוויר , ממלאה את הריאות שיהיה לי ברזרבה לפני שאלך לעבודה ….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: soul food )

צבעים של חורף וסלט בורגול קטן



ארגמן של סלק ורימון..



אני הולכת לשוק , רק אחרי שאני סורקת היטב את המקרר . מוודאת מה חסר , רושמת רשימות ומבטיחה להיות מאד עקבית ומדויקת …

ואז אני מגיעה לשוק ורואה את קשת הצבעים שהחורף מנפיק וקונה רק כי הכל יפה ,טרי ושובה לב.

קשת צבעי ירוק עמוק ורענן : שעועית ירוקה , שומר עם תפרחתו העדינה , ארוגולה , כרוב ירוק עם עלים פריכים , כזה שמתחשק עכשיו לתלוש את עליו אחד אחד ולמלא בכל טוב.

מגוון צבעי סגול : עלים וורודים – סגולים של צנוניות מוארכות וגם הקטנות עגלגלות בגוון בורדו ….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: soul food )

הגשם יבוא ומרק מינסטרונה

ו

טפטוף של טיפה ונצנוץ של זהב , והרוח נושב לו חופשי על הדרך . הגשם יבוא וישטוף כל כאב , זה המתח שתם והשמחה שבלב…  עלי מוהר – והגשם יבוא)

לפני שבא היורה ועשה את מפגן הראווה הראשון שלו לשנה זו . כבר כרתי ברית שלום עם החורף , ואפילו חיכיתי לו בשקיקה . התחלתי לאהוב את הרוח הצוננת על הלחיים ואפילו התקדרות השמיים ,רמזה לי על סוג של הבטחה . לגיטימציה לתת לדלת להיסגר מאחורי גבי , להתכרבל , ולבשל מרקים ונזידים ….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: soul food )

קינואה , אספרגוס צלוי וגבינת פטה .

  .

אם להסתמך על לוח השנה , אנחנו כמעט בספטמבר , ואני מתחילה לחשב את הקיץ לאחור.

אני מרגישה את נשיפת הסתיו.

ציניקנים , ייאנחו מתוך פלגי הזיעה שלהם , ימחו אותם ואת דבריי .

אבל אני בעצב , מתחילה לעשות מחוות של פרידה :

ממהרת ללבוש את כל השמלות שעוד לא לבשתי .

קונה סנדלים של סוף עונה , ומורחת ציפורניים בוורוד עז ….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: soul food )

רוחות מהפכה … וממולאים של קיץ

לרגע , ממש לרגע קט , שכחתי שיש שם מהפכה בחוץ , ושמתי את פעמיי , היישר אל ליבה , לכיוון רחוב רוטשילד , בו העם שוכן לבטח באוהליו.

רציתי להגיע לאורנה ואלה . לטעום כמה דברים , אבל בעיקר ,את עלי הגפן הממולאים , עם קרירות הצזיקי למעלה .

שנייה לפני , הבנתי ששיגרה , זה לעיתים מצב די אוטומטי . ורחוב רוטשילד הפך בכלל לעיר של אוהלים.

רוחות הקיץ ,התערבבו לי עם רוח מהפכה , ולמרות שאני בליבי ובנפשי עם לוחמי הצדק והשינוי , הכל נראה לי כרגע מעורפל בלחות ודביקות קשים למדי ….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: soul food )