תגית: חברות

מסעדת 44

מסעדת 44 שנמצאת בנחלת בנימין 29 היא מסעדה מושלמת לערב בנות. למסעדה יש חצר שמזכירה את החצר המיתולוגית של מסעדת אלי אוליו ז"ל. אוירה שלווה,ישיבה כיפית ברוח הסתיו המלטפת, עת דוק של קרירות  מגיעה לאוויר המהביל של תל אביב. התפריט … להמשיך לקרוא

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: זויות )

אמריקן סייקו

ביום שאחרי הילולת שכרות, ההאנגאובר הוא הפעוט שבדאגותי. עיקר הסבל מוסב לי מהידיעה ש"התנהגתי כמו מפגרת". הפיגור חמקמק הוא, ואם תבקשו שאצביע על אמירה ספציפית שהזניקה אותו, כנראה שלא אדע לעשות זאת. את הכוסית הגורלית, שממנה העניינים החלו להתחמם, אני דווקא יודעת לזהות. כמו מחליקה חובבנית על הקרח, אני שולקת את המנה שגורמת לי להרפות מהמעקה ומתחילה לדדות, במה שעשוי להראות מהצד כמו ריקודה של אליין, אל מרכז העניינים. בבוקר שאחרי, אזכר איך טפחתי על שכמו של אלמוני באהדה והכרזתי שאני ופלוני נועדנו להיות חברי נפש….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: איכס על אוכל )

טיוטה

כמו האורות הקטנים שמאירים מבעד לחלון החשוך ברכבת לילית – השינויים בחיי הם נקודות הייחוס היחידות שנותנות לי תחושה של תנועה קדימה. בהתחלה הן צפופות למדי. כל יום הולדת מסמן נקודת מפנה – ה"אני בת התשע" היא מישהי שונה לחלוטין מהפרסונה בת השמונה שהייתי עד אז. כל עליית כיתה, מעבר דירה או רכישת מיומנות חדשה, מהווים בילדות הוכחה לדהירה נחושה קדימה.

שעון ביולוגי

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: איכס על אוכל )

על חברות אמת, יהלומים והקשר בניהם.



במהלך חיינו אנו אוספים אין-ספור דברים; זכרונות, תובנות וחברים.ישנם חברים שניצוץ הקשר חל בילדות, וכמו (ולהבדיל אלפי הבדלות) מפגע בריאותי כלשהוא, הם מלווים אותך לכל אשר תלך ותפנה.

מעטים מאוד (אם בכלל) האנשים שתרצה לחלוק איתם את כל חייך ועד שארית ימיך.
לפעמים – לא מוצאים ולו אדם אחד, לפעמים מוצאים אולם הדרכים מתפצלות (הגדרה מעודנת להליך כואב, מצלק ושורט)
ולעיתים (שהן נדירות כפרחה שקוראת ניטשה/דוברת עברית תקינה ולא פולטת "מכנס" או תחתון"), מכירים חבר של אמת, פרטנר אמיתי.יהלום של ממש.
וחברות אמת היא אחד הדברים הבודדים שלא ניתן לקנות, אבל ערכם הוא עצום וענק שאין לתאר במילים….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: הבולסת חוקרת )

מתכון לאסון או הפעם בה טסתי לתל אביב על גבי כדור תותח

את ירושלים עזבנו לפני חודשיים. זה לא היה קשה עבורי. יחסי עם העיר התקררו קמעה בשנה האחרונה ואת השיא ברומן שלי עם הבירה אני מייחסת לשלוש השנים בהן עבדתי בפאב ה"פרפל הייז" (שם בדוי כמובן – הוחלט, באופן חד פעמי, ליישם את הביקורת שקיבלתי על הפוסטים הקודמים). פרפל הייז שילב עבורי שלוש תכונות הכרחיות למקום עבודה מסוגו – זמני בהגדרתו ונטול אפשרויות קידום: מעסיק הגון ואדיב, צוות עובדים שהם גם חברים והיעדר חשק מוחלט מצידי לבלות במקום שלא למטרות רווח. יסכים איתי כל אחד שניסה לשלוח ידו בתחום, כי למלצר במקום הבילוי המועדף עליך הינו מתכון לאסון.

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: איכס על אוכל )

רוסים טובים גם במתמטיקה

גדלתי ברמלה בשכונה של רוסים, אחת מרבות שנבנו בשנות ה-90 בניסיון כושל של המדינה לאכלס את העליה בערים טעונות הטיפוח. כל חבריי היו רוסים. דיברנו בדיאלקט שמורכב מ-50% עברית, 30% רוסית עילגת  ו-20% "סבבה".
הבילויים המשותפים שלנו בתקופת טרום-הרישיון כללו מפגשים בבתים של חברים (שהוריהם נסעו לצימר/אילת), אלכוהול וריקודים בחדר חשוך (ע"ע: חנה מ"מחוברות").
אמי היתה מתעקשת שאוכל משהו בכל פעם שהתכוננתי לצאת למסיבה כזו. בדאגה אמהית מהסוג ששמור רק לרוסים, היא הסבירה לי שאסור לשתות על בטן ריקה….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: איכס על אוכל )