תגית: חו"ל

קצת עצוב, קצת מתוק

עוגות ב-Gmeiner Confiserieהשורות הבאות כלל לא היו אמורות להיכתב. אולי במידה מסוימת יש בכך תועלת באיזשהו מובן, אך אני כותבת אותן, לצערי הרב, עם הרגשה חזקה של החמצה מהולה בקצת עצב. כמעט שלושה שבועות אחרי שכבר נחתנו בחזרה בישראל, ועדיין אוחזת בי אותה תחושה בלתי נסבלת של אכזבה, שכולי תקווה שתתפוגג לחלוטין בקרוב. נורבגיה. כשחשבנו על היעד […]

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: עוגיו.נט )

לשמור על הספצופאי

מכירים את המנות היפות האלו, שמסודרות בצלחת אחרי שעברו סטיילינג ונראות מליון דולר? אז זהו, שלא להן רציתי להקדיש את הפוסט הפעם. לא שאני לא אוהבת יופי מינימליסטי בצלחת וחלילה אני לא מזלזלת בעיצוב, אבל אם שמים את הפוקוס רק על המנות המפונפנות הללו, שמצטלמות נורא יפה מבחינה אמנותית, עלולים לשכוח את המנות הפשוטות, המנחמות, שאולי לא נראות הכי יפות, אבל טעימות מאוד (ראו ערך "פירה", למשל). נכנסת לכאן גם סוגיית שימור מסורות בישול, שהיא חשובה בתרבות של כל עם ומגדירה את הייחודיות שלו בתחום הקולינארי.

באזור פיליון (Pelion) שביוון תוכלו למצוא את המאכל הזה בכל טברנה בתפריט המנות הראשונות….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: הגרגרנית )

Spices – לא רק תבלינים

השבוע הוזמנתי למתחם הקולינרי של ספייסס בתל אביב. מאז ביקורי האחרון במקום הוא עבר מתיחת פנים שהצעידה אותו כמה צעדים טובים קדימה, לשמחת הלקוחות כמובן.
ספייסס נותנת פתרונות מעולים לכל חובבי הבישול, האפייה והאירוח. המתחם המתחדש מציע מבחר מעדניות, שלא יביישו אף מעדניה בחו"ל: גבינות, זיתים, דגים מלוחים, קצבייה משובחת ועוד. בנוסף תמצאו שם ירקות ופירות יפים וטריים במיוחד, מגוון עצום של יינות, בית קפה ואוכל מוכן לקחת הביתה או לאכול במקום. על האוכל הביתי מנצחת סמדר קפלינסקי, הבעלים של "קדיה נשים מבשלות"….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: . )

הביאו את יוון

אין כמו חופשה ביוון כדי להרגיע את הגוף והנפש ולמלא את העיניים בכחול וירוק. העזר אומר שיוון הרוויחה מהמצב "יחסינו לאן" עם טורקיה. לכו תספרו את זה ליוונים המפגינים בכיכר מול הפרלמנט באתונה. אבל החיים מחוץ לאתונה עדיין טובים, אפילו טובים מאוד. בארץ הזו לא חסרים ירקות, פירות, בשר ודגים והכל מהאיכות המעולה ביותר.

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: הגרגרנית )

‫מלך הקסטות‬

זהו הפרק השלישי בסדרה על סיציליה והפעם: מתוק לו מתוק. בביקורנו בסיציליה נכנסנו לכמה פסטיצ’ריות (קונדיטוריות) ונהנינו מאוד (להסתכל ו/או לטעום) מהקנולי, עוגיות השקדים, עוגות הג’לי ומאפי הריקוטה, אבל המרציפנים כבשו אותנו: עגבניות, סברס, תאנים, תפוחים, משמשים, שזיפים – הכל ממרציפן.

צילום: "הגרגרנית"

אבל אוהבי המרציפן שבינינו זכו לעוד מנה מהמתוק הנהדר הזה; בשתיים מהארוחות שהיו לנו בסיציליה, הגישו לנו עוגה מסורתית סיציליאנית: קסטה סיצ’יליאנה. לא קסטה של ביסקוויטים וביניהם גלידה שוקו-וניל, כי אם שכבת מרציפן שמחביאה בתוכה עוגת טורט עם מילוי עשיר של ריקוטה….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫Saloona‬ )

‫לא צפוף לסרדינים‬

סיציליה היא אי בתוך ים של השראות קולינאריות. ואם כבר ים, באמת תמצאו הרבה מאוד דגים ופירות ים בתפריט הסיציליאני. הנה פרק שני בסדרה על סיציליה והפעם, במזל דגים (על עוד מעללינו בסיציליה, תוכלו לקרוא בפוסט הקודם). ביום הראשון בו ביקרנו בפלרמו, נכנסנו למוסד קולינארי ותיק בשם Antica Fuccecheria S. Francesco, שם אכלנו ארוחת צהריים.

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫Saloona‬ )

‫הו סיצ’יליה!‬

הגרגרנית ושש מחברותיה ל"מועדון הטועמות" של סלונה ויקבי כרמל יצאו למסע קולינארי בסיציליה עם בני המדריך, הלא הוא מולטובן. הרבה יין טוב, אוכל משובח, צחוקים מדבקים ואף לא רגע אחד של שתיקה. ולמעוניינים: גם מתכון קטן בשוונץ.

דמיינו לעצמכם: שבע נשים וגבר אחד יוצאים יחד לטיול של שבוע שלם. עלול להיות לא פשוט, אתם אולי חושבים. אבל כשמדובר בבנות "מועדון הטועמות", שיוצאות למסע קולינארי בסיציליה, מדובר בעונג צרוף….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫Saloona‬ )

‫פופאי, אוליב ומה שביניהם‬

בימי תפארתם של פופאי ואוליב העליזים סופר בשבחו של התרד וערכיו התזונתיים (בעיקר תכולת הברזל שלו). אותנו הילדים הכריחו לאכול תרד, כדי שיהיה לנו כוח, כמו פופאי, להציל את אוליב מידיו של בלוטו או לחילופין לסחוב על הגב את ילקוט בית הספר. לא זוכרת שזה השפיע עלי אז לאכול את העלים הללו, אבל את הסרטים המצוירים מאוד אהבתי. בינתיים (מספר 1), גילו שבתרד יש אמנם ברזל, אבל לא בריכוז הגבוה שחשבו בעבר. בינתיים (מספר 2), גדלתי והיום אני מאוד אוהבת תרד.

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫Saloona‬ )

‫פריז זה ממש פו‬

כשאני בפריז, אני משתדלת למצות את כל המטבחים שקשה למצוא בארץ, בנוסף על זה הצרפתי. נכון, היום יש כבר מגוון גדול מאוד של חומרי גלם שאפשר להשיג בארצנו הקטנטונת ובכל זאת, מסעדה יפנית אמיתית עוד קשה למצוא (בטח שלא במחירים שפויים) ועל טיבטית בכלל אין מה לדבר. ברור שהדבר נובע בראש ובראשונה מכך שאין לנו תושבים שמוצאם מהמקומות הללו. את חיבתי לאוכל הויאטנמי אתם מכירים עוד מהפוסט על מרק הפו. כשאני בפריז, מסעדה ויאטנמית היא תמיד ברשימה שלי. רוצים אוכל אסיאתי, קל וטעים שלא מכביד על הכיס?…

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫Saloona‬ )

‫בפריז, שתה יין כפריזאי‬

הכי כיף להגיע לפריז בהפתעה. האמת, הכי כיף להגיע לפריז גם בלי הפתעה. האמת, הכי כיף להגיע לפריז, נקודה. תערובת של הרגשת חמימות של בית (בשבילי) עם התרגשות של עיר גדולה. פריז בשבילי הוא אי של שפיות, כזה שמוכיח לי שוב ושוב שיש גם חיים אחרים, מעבר לאגן הים התיכון. פתאם דברים אחרים נראים חשובים: הפטיסרי, הבולנג’רי, הבושרי….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫Saloona‬ )