תגית: טיול

זכרונות מפריז

אנג'לינה
מידי פעם מתגלית תיקייה עלומה במחשב
אין לה שם, רק תאריך בשמונה ספרות
שלא אומר לי כלום
ובתוך התיקיה – רחובות אירופאים, ריחות, טעמים, חיוכים
של פעם, כשהיינו רק שנינו
גם אז צילמתי כל מה שאכלתי
אבל בלי הרבה תשומת לב
סתם תמונות – זכרונות של רגע
פתאום בא לי ככה להיות נוסטלגית
ולא לבשל, רק להסתכל
הפסקת צהריים במסעדה אלמונית במארה 
מילפיי ב"Laduree": תחנת חובה בפריז
טאפאס בר מדהים במארה – אסור לפספס
מסעדה קטנה ומקסימה שמגישה רק סטייקים מושלמים 

טארט פשוט של בצק עלים עם קצפת ותאנים – מסעדה אלמונית 
פייר הרמה – צריך להוסיף מילה?
ברשת בתי הקפה המוצלחת "Le pain quotidien"
מסעדה בייתית קטנטנה ואיטלקית…

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: אז מה את עושה כל היום )

‫ריבועי דובדבן-לימון ויוגורט‬

מסע תענוגות בארץ הקודש (שברי יומן מסע).

#יום שבת#

מסע תענוגות בארץ הקודש. איפה שהטחינה טעימה לי, והקפה עם ההל טעים לי, והתחילה עונת התותים, והמלפפונים סוף סוף בגודל נורמאלי, ויש זעתר וסומאק וסילאן ותמרים נפלאים….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫דברים בעלמה‬ )

אף מילה על איקאה

לא חשבתי שזה יקרה
אבל הנה זה מגיע
אני חושפת בפניכם חלק עצום ממי שאני באמת:

שופוהוליקית, ובעברית: קנייניתית
אני אוהבת לקנות ואוהבת חנויות

משוק פשפשים, דרך ASOS דוט קום וגאפ 
בגדים לפיצי, שעונים לאמא שלו, מכשירי חשמל
ספרים באמאזון, תבניות לעוגות

וכמובן – – אני אוהבת את איקאה
נכון שגם אתם?
לא?!

גם א. שונא את איקאה, 
אבל זה לא עוצר אותו מלהסיע אותי לשם פעמיים בשנה

איך אני מצליחה לקחת אותו לשם?
סוד של נשים: לגרום לזה להראות כמו הרעיון שלו!
כך במשך שבועות מסתובבים בבית וזורקים הערות לאוויר:
"אין לי קערות יפות לצילומים לבלוג"
"חסרים ארגזי משחקים לפיצי"
"הכיסוי מיטה התכווץ בכביסה"

ועוד כהנה וכהנה הערות – והכי חשוב- אף מילה על איקאה

ואז זה קורה:
א. רואה בעיתון מודעה של איקאה סייל ומאתר שולחן עגול
שיש סיכוי, שאולי, 
אם במקרה נגיע לשם,
אולי הוא מוכן להעיף עליו מבט

והנושא סגור, אני מפנה את היומן ומבטלת את התוכניות שאין לי
נ ו ס ע י ם   ל א י ק א ה

להמשך הקריאה בפוסט – – >

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: אז מה את עושה כל היום )

‫לונדון: חלק א'‬

לונדון. ככה סתם בשבוע האחרון של השנה האזרחית, בלי יותר מדי תכנונים, נחתנו בלונדון הקרה. קר שם, בלונדון, במיוחד בעונה הזאת של הקריסמס והשנה החדשה. מצוידים במעילים טובים והרבה שכבות ביגוד לכל חלקי הגוף (כובע וצעיף זה לגמרי Must שם), טיילנו ברחבי העיר הזאת במשך שבוע שלם. חוץ מכל מוקדי התיירות ה"רגילים" ביקרנו בלא מעט […]‬

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫עוגיו.נט‬ )

קחי אחד חמודה




טיול בוקר בשוק




עד שעברנו דירה היינו מסתובבים פה כל הזמן
עם טרולי משובץ עדכני 
וכסף קטן מרשרש בכיסים
ועוד שנים רבות לפני כן עם אבא שלי בכל יום שישי
כשהשבת כבר נושפת בעורף
וכל המחירים יורדים לרצפה
עם סלים צבעוניים מפלסטיק 
ולא בקטע אופנתי
ותמיד מרגישה פה בבית
גם כשכל המוכרים פונים אלי באנגלית
ולמרות שבאתי לקנות לימונים, כוכבי אניס וזרעי כוסברה
העיניים נמשכות לערמות המתוקות
בצקים נוסטלגיים קופצים מכל דוכן
סוכר ורוד כחול ירוק
קחי אחד חמודה
כל מה שאני אוהבת ושונאת
נראה כל כך טעים וגם כל כך מגעיל
זבובים ודבורים נמשכים לחגיגה
מי קונה את כל זה?
אני שוכחת למה באתי ואיך קוראים לי
אני לחמניה
אני עוגיה

מידי פעם משהו מלוח חוצה את הפריים
ירקות ופירות?
יש לי שוגר-רש ועוד לא אכלתי דבר
אוספת את עצמי מהטירוף ונכנסת למזרחי
ממקדת את האנרגיה ומזמינה ארוחת בוקר מלאת השראה

ביצה קשה – אספרגוס אלוהי – עגבניות שמש – גבינה בולגרית
סלט ארטישוק מרגש -אבוקדו (במקום אנשובי) ולחם שחור
סיום מוש-לם!

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: אז מה את עושה כל היום )

קמבודיה, או: טפיוקה, אוטובוסים, ושרימפס

קמבודיה. הצפון הרחוק והנידח של המדינה.
הגעתי לשם בנסיעה מהדרום הנפלא של לאוס, בדרכים מאובקות בצבע אדום. וכמו הרבה מהדברים הטובים בטיול, גם זה היה מקרי למדי. חבר שפגשתי בלאוס, סיפר שהוא שמע על איזה עיירה נידחת בצפון קמבודיה, שלידה שוכנת לגונה בתוך לוע כבוי של הר געש. ומכיוון שכדי להגיע לעיירה הזו נדרשה סטייה של "רק" שמונה שעות נסיעה הלוך ושמונה חזור מהכיוון המקורי, אז נוסעים….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: אוכל למחשבה )

לאוס, או: תבשיל קארי צהוב, חנוכה, ועקרבים

דמיינו כפר קטן שנמצא על גדת הנהר, והדרך היחידה להגיע אליו היא בסירה. אין כבישים, אין מכוניות. מה שמעיר אותך בבוקר הוא התרנגולות, בדיוק בזמן כדי לצאת למרפסת הגסטהאוס, להתמתח, להביט על הדקלים שמסביב, ולחכות לטקס של הנזירים. בודהיסטים, לבושים בגלימות כתומות זוהרות, עוברים בכפר ומברכים בשקט כל בית. ותמיד יש שם מה לעשות, ותמיד יגיעו לשם מטיילים כיפיים, והמקומיים מקסימים גם הם. וזו הרגשת חופש מוחלטת….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: אוכל למחשבה )