תגית: צרפתי

‫ביף בורגיניון‬

‫ביף בורגיניון הוא תבשיל צרפתי של בשר בקר המבושל כמה שעות ביין אדום עם ירקות שורש. למעשה ביף בורגיניון הוא ההוכחה שניתן להכין מעדנים גם מנתחי בשר פחות "מובחרים", ניתן…‬

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫טעימאוד‬ )

‫תבשיל צרפתי עם השפעה גרמנית‬

"אתה יודע", כותב לי דובי בצ'ט של פייסבוק, "אף פעם לא אכלתי את הפרודוקטים שלי כשמישהו אחר בישל אותם". "אתה מגיע מחר בערב לאכול מהשוקרוט?", הפתעתי אותו. "סגור". האמת שהיה לי מתאים דווקא למחרת לפגוש את דובי, להעביר ערב בדיבורים על אוכל ולא על שום דבר אחר. אוכל תמיד היה הבריחה שלי והמדיטציה שלי, ובנקודה הזו זה היה פשוט נדרש….

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫פשוט מבשל פשוט‬ )

‫מרק בצל צרפתי‬

 

מרק בצל טוב הוא כל מה שצריך בחורף.
חם מאד, סמיך, קרמלי וריחני, כזה שמטביעים בו טוסט קראנצ'י עם המון גבינה טובה מעל.
זה מרק שיש לי חיבה גדולה אליו, בעיקר מפני שהוא לוקח מצרך בסיסי שתמיד נמצא ברקע על טיגון אוטומט, והופך אותו לכוכב גדול בזכות עצמו. אני מבשל את הוורסיה הזו כבר כמה שנים, בכל חורף מחדש, והפעם מעלה אותו על הכתב.
אני לא ממציא את הגלגל, זה המתכון המסורתי והנפוץ, אבל אני מסיר ממנו את כל השכבות המסורבלות והתוספות הלא קשורות שנדבקו אליו עם השנים ומגיש אותו כמו שהוא אמור באמת להיות. בלי שום, בלי כרישה, בלי בצל ירוק למעלה, בלי שרי וקוניאק, או סוגי חומץ אחרים. לא צריך את כל אלו. מרק בצל כפרי אמיתי זקוק רק למה שכבר יש לכם במזווה, והוא מתחנן להשאר זמין וזול, אחרת הקסם פג.

את המרק הזה הכנתי בסוף השבוע, ואל החגיגה הצטרפה מאיה שעזרה לי לצלם, לבשל וכמובן לחסל הכל.
במהלך ההכנה למדתי שלושה דברים, הראשון כולל את השפעת הגרביטציה על ציוד צילום יקר שהלך לעולמו, והאחרים הם שני טיפים שלמדתי ממאיה והם יובאו בהמשך.

 

מה צריך
(מתכון ל- 4 מנות אישיות, או 2 צלחות ענק)

למרק
קילו בצלים (בערך 4 בינוניים)
50 גרם חמאה (חצי חבילה)
2 כפות קמח
כוס וחצי יין לבן
5 כוסות ציר ירקות
ענף טימין
אגוז מוסקט (לא חובה)
שמן זית
פלפל שחור ומלח

להגשה, אופציונאלי
בגאט או מאפה אחר, עדיף עם קרום קראנצ'י
גבינה קשה "עם גוף" (אמנטל, גרוייר או פרמז'ן למשל)

 

לעבודה
לפני הכל,  תעברו שוב על רשימת המרכיבים, תראו כמה מעט המתכון הזה דורש. בעוד שעה לא תאמינו כמה טעם יכול לצאת מהבסיס הזה.

 

 

חותכים את הבצלים לחצי, מהשורש ועד לקצה השני. מקלפים, ופורסים לחצאי טבעות דקות.
טיפ של מאיה – דמעות מבצל? מה הבעייה, דוחפים את הראש למקפיא. טיפ נוסף שלה בעוד 60 מילים.

אפשר להשתמש בבצלים לבנים בלבד, או להמיר חצי בסגולים. התוצאה תהיה מתוקה יותר ולצבע לא יהיה זכר.
רצוי מאד להשתמש בבצלים טריים ומוצקים, כאלו שתכולת הסוכר שלהם עדיין גבוהה. אם הבצל כבר עייף ומגדל גבעול ירוק הוא פחות מתאים.

 

 

מחממים היטב סיר כבד, ושופכים את כל הבצלים פנימה. בהתחלה מערבבים על ריק, כדי שיתרככו ורק מאוחר יותר נוסיף את החמאה. אם היינו מוסיפים את השמן בשלב הזה הם היו בולעים אותו, ואחר כך מבקשים עוד. זה היה הטיפ השני, אני לא מאמין שבאמת ספרתם מילים.

 

מקרמלים את הבצל

בשלב הזה הסיר שלכם יראה מפוצץ בבצלים, בלי שום רמז למה שעתיד לקרות. אבל כאן מתרחש התהליך הכי חשוב במתכון – הקירמול.
המטרה היא לבשל את הבצלים באידוי איטי על להבה בינונית עד שיזהיבו ויצאו מהם טעמים מתוקים ונפלאים. טיגון מהיר על אש גבוהה פשוט ישרוף אותם והטעם יהיה מריר ולא טעים בכלל.
בנוסף, כל הצבע השחום והעמוק של המרק מבוסס על השלב הזה, אז באמת שאסור לחפף כאן. כל מה שצריך להקפיד עליו זה חום נמוך, ערבוב תדיר וסבלנות.

 

 

אחרי 5 דקות,  הבצלים יתרככו ויתחילו לשקוע מעצמם. זה נראה בערך ככה –

 

 

בשלב הזה כבר אפשר להוסיף את החמאה.
חותכים אותה לכמה קוביות, מוסיפים לסיר ומערבבים טוב טוב כך שתעטוף את כל הבצלים. אפשר להמיר חצי ממנה בשמן זית באותה כמות, אבל יש לה תרומת טעם חשובה מאד שחבל לוותר עליה.

10 דקות אחרי הוספת החמאה זה נראה בערך ככה. לא להתייאש, אתם כבר אחרי החצי.

 

 

אחרי חצי שעה בערך, הבצלים יצטמצמו לעיסה חומה ולא פוטוגנית שתעלה בכם את התהיה המתבקשת – על זה עבדתי כל כך קשה?
אז כן, היה שווה להשקיע. קיבלתם טעם מרוכז וארומתי שאין לו שום תחליף, ושום קיצור דרך לא היה מביא את הבצלים לתוצאה הזו.
אם זה לא קורה, פשוט תגבירו מעט את הלהבה.

 

 

מכינים מזה מרק
מכאן והלאה זה נעשה פשוט מאד.
קולים את הקמח כדקה אחת על מחבת כדי שישחים מעט ויפתח גם הוא טעם אגוזי.
זה לא חובה, אבל הטרחה קטנה מאד, וניקוי המחבת ממש מהיר. אפשר גם לעשות את זה במקביל לערבוב בסיר, אז חבל לוותר.

 

 

את הקמח הקלוי שופכים על הבצלים ומערבבים היטב כדי שלא יהיו גושים.

 

 

יין
למרות ששמעתי על גרסאות עם יין אדום, לא ניסיתי בעצמי, ואני ממליץ גם לכם לדבוק ביין לבן. הייתי רוצה לומר שיש חשיבות לאיכות היין אבל זה לא כל כך משנה במקרה הזה. פשוט תבחרו יין טוב שהייתם רוצים לשתות. עדיף שהוא לא יהיה חמוץ מדי כי זה מתבטא במרק הסופי.

 

 

בדרך כלל אני שופך ישר מהבקבוק. הפעם מדדתי. בין כוס לכוס וחצי, תלוי כמה אתם אוהבים את הטעם. אל תשכחו להשאיר גם לעצמכם.

 

 

אחרי הוספת היין מערבבים את הכל, ופתאום הקמח והקרמל מתחילים לעשות את שלהם. המסה נעשית סמיכה ונעימה, והריח מעלה הבטחה שמשהו טוב עשוי לצאת מכל זה.

 

 

ציר
יש משהו מפחיד במילה הזו. תחשבו שרשום כאן מרק ירקות. בעצם תחשבו שרשום כאן "מים שבושלו בהם גזר, בצל וסלרי למשך שעה".
זה קלי קלות וממש משתלם. אפילו צרפתי תמונות מהתהליך בפוסט של מרק הערמונים.
ורק בשביל שלא תשלחו את היד לאבקות למניהם, אפילו בטעות, אני אצרף שוב את המתכון – שמים בסיר גזר, בצל וראש סלרי. הכמויות לא חשובות. מוסיפים מים, מלח, פלפל ועלה דפנה אם יש. מרתיחים ומבשלים מכוסה על אש קטנה. בסוף מסננים.
אני שמח שסגרנו את הנקודה הזו.

למרק הבצל צריך 5 כוסות מהציר הזה.
וככה הוא נראה אחרי שמערבבים אותן פנימה. אם הייתי יכול הייתי קופץ לשחות שם. אבל הייתי חייב להמשיך לצלם.

 

 

תיבול
לא צריך הרבה. ענף טימין, מלח ופלפל. מעט כי תמיד אפשר להוסיף עוד.
אגוז מוסקט הוא רשות, ואם מוסיפים ממנו אז ממש קורט קטן (שמינית כפית)
למרק יש מתיקות טבעית מהקירמול, אבל לפעמים היין חמצמץ מדי וצריך להוסיף עוד קצת סוכר כדי לאזן אותו. בערך כף אחת, לפי הטעם.

 

 

בישול
היין והציר מורידים את הטמפרטורה של הסיר, ולכן מגבירים בחזרה את האש ומביאים אותו שוב לרתיחה. כשזה רותח מנמיכים אותה למינימום, סוגרים מכסה ומבשלים חצי שעה.

 

סיאסטה
הבישול הסתיים, אבל זה עוד לא הסוף. המרק הולך עכשיו לנוח ואתם צריכים לגלות אחריות והרבה איפוק.
משאירים אותו בסיר הסגור כדי שהטעמים יספגו זה בזה ויתעצמו.
3 שעות זה המינימום, ו-6 זה הכי מומלץ. לא צריך להכניס למקרר, כי במילא קר בחוץ והוא לא יתקלקל. בינתיים לכו לחטוב עצים או משהו כזה.
כשמגיע הזמן לאכול, פשוט מחממים שוב את הסיר.
אם תכינו כמות גדולה, תגלו שלמחרת הוא נעשה מרוכז ואפילו עוד יותר טעים.

 

 

הגשה
המרק ממש טעים כמו שהוא, אבל הטקס מחייב.
פורסים בגט לאלכסונים, מניחים עליהם המון גבינה (פרמז'ן ומוצרלה במקרה שלנו), ומכניסים לתנור שחומם מראש למצב גריל.

 

 

 

בהגשה המסורתית מניחים את הלחם הקלוי בתוך המרק, שופכים גבינה מעל הכל ואת הקערה כולה מכניסים להקרמה בתנור. אני דווקא לא כל כך אוהב את זה כי הלחם נרטב מהר ומאבד את הפריכות שלו.
אז השיטה שלי – אני ממליץ להכין את הטוסטים בנפרד, ולהניח אותם על המרק מיד עם ההגשה כל עוד הם קראנצ'ים. ככה אפשר לשלוף אותם ביד ולאכול בלי שיתפרקו.
כדאי גם לפזר מעט עלי טימין טריים מעל, ועוד קצת פלפל שחור גרוס.

 

 

טיפ – היין שמבשלים בו מתאים את עצמו אוטומטית למתכון הזה. שמרו לכם כוס בצד ותהנו.
חורף חם!

 

 

———————–
לגזור ולשמור
———————–

חותכים את הבצלים לטבעות
מניחים אותם בסיר כבד וחם. מערבבים 5 דקות ומוסיפים חמאה
ממשיכים לבשל על אש בינונית, במשך 30 דקות או עד להשחמה מלאה של הבצלים
קולים את הקמח במחבת ושופכים על הבצלים. מערבבים
מוסיפים את היין והציר. מערבבים שוב ומביאים לרתיחה
מתבלים – מוסקט, טימין, מלח ופלפל. אם צריך אז גם סוכר
סוגרים מכסה וממשיכים לבשל על אש קטנה במשך חצי שעה
סוגרים את האש ונותנים למרק לנוח ולהתעצם במשך 3-6 שעות.
כשרוצים לאכול מחממים שוב.
מגישים עם טוסטים וגבינה ועוד כמה עלי טימין מעל הכל. כדאי להגיש עם אותו יין שבו בישלתם.

 

 

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫פתיתים‬ )

‫מולים של חורף עם בירה וקלמנטינה‬

 

מולים מרינייר זה הכי אוכל של קיץ. זורקים אותם לסיר עם יין לבן עדין, מבשלים כמה דקות ומנשנשים כמו פיצוחים עם פלחי לימון ליד.
הגירסה החורפית שלי לאותו מתכון מנצלת את העונה הטובה ביותר של המולים ומתאימה אותם למזג האוויר הקריר. את היין החלפתי בבירה ואת הלימון בקלמנטינה. אני יודע שזה גורם לחלקכם להרים גבה, אבל השילוב התברר כמוצלח מאד. (נסו לחשוב על השילוב של דג עם תפוזים ותראו שזה לא באמת כל כך מוזר)

התוצאה הסופית היא קערת מולים חמים בניחוח בירה והדרים, שאוכלים בידיים, בלי גינונים ועם המון הנאה. רק תעשו לעצמכם טובה, תקבעו מראש את ערוץ הטלוויזיה והווליום, כי לשנות תוך כדי אכילה זה עסק ממש מלוכלך.

 

מה צריך

קילו מולים
גזר
כרישה (אפשר להחליף בבצל)
2 שיני שום
בקבוק בירה
קלמנטינה
פטרוזיליה
20 גרם חמאה (חמישית חבילה)
שמן זית
פלפל שחור

 

איך קונים מולים
בחנות דגים מתמחה. המולים מגיעים בייבוא מנורבגיה או ארצות אירופאיות אחרות, בשקית סגורה ובמשקל של קילו אחד. כמות כזו מספיקה ל3-4 אנשים כחטיף, או לשניים כמנה עקרית לצד צ'יפס.  השקית שבתמונה עלתה לי 60 שקלים.
כשקונים אותם הם חיים, ויכולים להחזיק עוד יום או יומיים במקרר (תשאלו את המוכר ליתר בטחון, זה תלוי ביום שבו הם הגיעו). הגירסה הקפואה נוראית, אל תחשבו אפילו לנסות.

 

 

מכינים את המולים
שוטפים אותם היטב מתחת לברז, ומקרצפים במברשת קטנה. אם מציץ מהצדפה זקן קטן פשוט תמשכו ותסירו אותו.
הצדפות צריכות להיות סגורות בחזקה, זה מעיד שהרכיכה בפנים חיה. יש הרבה מתכונים שבהם יגידו לכם להשליך מולים פתוחים, אבל זה לא מדוייק. צריך להשליך רק את המתים.
איך מזהים: את המולים הפתוחים מניחים על הקרש ומקישים עליהם אחד אחד. אם אחרי הקשה או שתיים הצדפה נסגרת, הכל בסדר יש סימן חיים. עדיין פתוח? לפח!

 

 

מכינים את הרוטב
קוצצים את הגזר, הכרישה והשום לקוביות קטנות.
כיוון שהבישול ממש קצר, וכמות הנוזלים נמוכה, אני ממליץ על סיר רחב שיאפשר לבשל את כולם באופן שווה.
מחממים את הסיר וכשהוא חם מוסיפים את החמאה וכף שמן זית. למי שיש בעייה עם הכשרות יכול להשתמש במרגרינה.

 

 

מוסיפים את הירקות ומטגנים 3 דקות עד שהם שקופים מעט, אבל לא שחומים.

 

 

נוזלים
מוסיפים את המולים הנקיים, בקבוק בירה וחצי כוס מים.
הטעם של הבירה דומיננטי מאד. אז חשוב לבחור בירה טובה שאתם אוהבים. אם רוצים להחליש את האפקט מוזגים פחות בירה ומשלימים ביותר מים. ציר ירקות (מתכון פה) יתקבל במקום המים בברכה.

 

 

התיבול הסודי
מוסיפים לסיר קליפה מחצי קלמנטינה, שטופה כמובן, וכפית פלפל שחור גרוס. בדרך כלל לא צריך מלח כי לצדפות יש מליחות טבעית.
סוגרים מכסה ומבשלים עד לרתיחה ומנמיכים את האש.
בינתיים קוצצים את הפטרוזיליה דק מאד.

 

 

מתי זה מוכן?
מיד כשהנוזלים ירתחו, הצדפות יפתחו ויחשפו תוך רך, לבנבן ובשרני. את אלו שלא נפתחו בעצמם לא אוכלים.
כשכל הצדפות נפתחות (בערך 5 דקות מרגע הכניסה לסיר) סוגרים את האש ומחכים עוד דקה עם מכסה סגור.

 

 

הגשה
עם כף גדולה ומחוררת מוציאים אותן מיד לקערת הגשה עמוקה, ומפזרים המון פטרוזליה מעל.
שופכים מעל מעט מהנוזלים ומגישים מיד.

 

 

 

טריק לאכילה קלה
הזהרתי מראש שזו מנה שמצריכה סטוק גדול של מפיות נייר ליד, אבל עם הטיפ הזה תוכלו להקל מעט על העניינים ולשלוח בשורה מרגיעה ליערות הגשם.
את המול הראשון אוכלים כרגיל, ואז משתמשים בצדפה הריקה כמלקחיים שאיתם שולפים את הבשר מהבאות בתור.

 

 

 

 

———————–
לגזור ולשמור
———————–

מנקים היטב את המולים. זורקים את הצדפות הפתוחות שלא נסגרות בנקישה.
קוצצים גזר, כרישה ושום.
מחממים בסיר חמאה ושמן זית, ומטגנים את הירקות 3 דקות
מוסיפים את המולים, הבירה וחצי כוס מים.
מתבלים בפלפל שחור וחצי קליפה מהקלמנטינה
מבשלים עד רתיחה, ומנמיכים את האש (בערך 5 דקות)
כשהצדפות נפתחות סוגרים את האש ומחכים עוד דקה עם מכסה סגור.
מוציאים את הצדפות לקערת עמוקה ומפזרים פטרוזיליה קצוצה מעל. שופכים קצת מנוזלי הבישול מעל הכל.
יאמ-יאמ!

 

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫פתיתים‬ )

‫מרק ערמונים‬

 

אל תתנו להגשה הפלצנית להטריד אתכם. מדובר באחד המתכונים הפשוטים והמענגים שיש. מרק קרמי וקטיפתי שאוכלים עם כפית קטנה מכוס אספרסו ומבקשים מיד עוד. עד כמה שאני יכול להעיד על עצמי, הוא פשוט מעדן שעומד ביחס הפוך לפשטות ההכנה ולסל המצרכים הסטנדרטי שהוא גובה.

המרק הזה הוא גירסה שלי שפיתחתי עם השנים. אני משתמש בערמונים קלופים בוואקום שאפשר היום למצוא בכל סופר. זה זול, איכותי ונוח. אבל בעיקר פוטר אותי מכל הבוג'ארס של צלייה וקילוף ערמוניים טריים.
מכינים אותו על בסיס של ציר מרק כלשהו (ירקות, עוף, בקר) ואני מודה שניסיתי בעוונותי גם עם מים ואבקת מרק ולא יצא רע כמו שחששתי, אבל כדאי מאד להשקיע את האקסטרה מאמץ הקטן הזה ולקבל מרק ביתי ואמיתי בלי הטעם המתכתי של האבקה. צרפתי מתכון מצומצם ומהיר לציר ירקות נורא פשוט שעושים במיוחד למתכון, אם כבר יש לכם ציר מוכן דלגו על השלב הזה.

 

מה צריך

לציר
2 גזרים
בצל
כמה מקלות סלרי או ראש סלרי קטן
2 עלי דפנה

למרק הערמונים
(6 מנות קטנות)
4 כוסות ציר (זה שלמעלה)
קוביית חמאה
2 בצלים קטנים
2 תפוחי אדמה קטנים
ענף טימין
2 חבילות ערמונים (מותר גם 3)
חצי מיכל שמנת מתוקה 32%
כפית רוטב ברביקיו (לא חובה)

 

לעבודה

ציר הירקות

ציר זו דרך מפחידה להגיד מרק. פשוט מניחים את הירקות השטופים והחתוכים בסיר, מוזגים ליטר וחצי מים, מביאים לרתיחה ומנמיכים את האש.
מבשלים שעה עד שיש לזה טעם של מרק. מתבלים במלח ופלפל וזה הכל.

 

 

מסננים את הירקות ונשארים רק עם הנוזל הצלול.
את מה שישאר ממנו בהמשך שומרים במקפיא ומשתמשים בו במקום מים במתכונים אחרים, זה מרים כל דבר.

 

 

שיפורים לציר– זה ציר ירקות בסיסי למדי, אבל אפשר להוסיף לו עוף, או להכין ציר חום וריחני על בסיס עצמות בקר שאופים בתנור ומוסיפים לאותו מרק. אין סוף לתבלינים ולסוגי הירקות שעוד אפשר להכניס פנימה. אבל פישטתי את העניינים למינימום האפשרי כדי להקל על התהליך. הגירסה הזו מתאימה למרק הסופי, אבל אם בא לכם לשכלל תרגישו חופשיים.

 

עוברים למרק הערמונים

 

באותו סיר של המרק (כי חבל ללכלך) מחממים שמן קנולה עם החמאה, ומטגנים את הבצל. (אפשר להמיר אותו בכרישה)
השמן שומר שהחמאה לא תשרף, ועדיין מאפשר לה להוציא את הטעמים האגוזיים שלה שנוצרים בטיגון.

 

 

הבצל צריך להשחים קצת בקצוות, זה יוסיף צבע וטעם למרק הסופי. בינתיים פורסים את תפוח האדמה לקוביות כדי להקל על הבישול. כשהבצל נעשה שקוף במרכז ושחום מסביב מוסיפים את קוביות תפוח האדמה.
לתפוח האדמה יש תפקיד חשוב, הוא הולך לתת את הגוף והנפח למרק. הטעם שלו נייטראלי, אז הוא לא יורגש, וזה פשוט זול יותר מלרוקן 12 שקיות ערמונים פנימה.
ניסיתי לעשות את זה גם עם בטטה ולא אהבתי את התוצאה. זה היה מיימי מדי וכתום מדי.

 

 

מטגנים גם אותם דקה שלמה תוך כדי ערבוב, ואז מוסיפים 4 כוסות ציר מרק ואת עלי הטימין.
מביאים שוב את הסיר לרתיחה, ומנמיכים לאש נמוכה. ממשיכים לבשל עד שתפוח האדמה רך ואכיל.
מוסיפים את הערמונים, ומבשלים על אש קטנה עוד רבע שעה.

שדרוג – אפשר להוסיף בשלב הזה (ביחד עם הערמונים) גם 2-3 חתיכות מהגזר שהתבשל בציר, זה יוסיף מתקתקות נעימה וקצת צבע.

 

הופכים את זה למרק ערמונים סמיך
ככה זה נראה כשהכל מבושל ומוכן. אני יודע שזה לא מרגש במיוחד, אבל העסק הולך לעבור מהפך משמעותי של הרגע האחרון.

 

 

זה הזמן של אחד מכלי המטבח האהובים עלי – מוט הבלנדר. עולה 79 שקל ושווה יותר מכל מעבד מזון שמלכלך ומתלכלך.
לפני הכל – מוציאים חצי מכמות הנוזלים החוצה בעזרת כוס. המטרה היא להגיע למרק סמיך ועשיר, ועם המים האלה נוכל לשלוט על מידת הדלילות שלו בהמשך. אחרי הטחינה כבר אי אפשר יהיה להסמיך אותו יותר.

טוחנים את הכל לתערובת קטיפתית וחלקה ומוסיפים אליה את השמנת, ואז את המים שהוצאנו, כל פעם קצת עד שזה מגיע לסמיכות שמתאימה לכם. (אני אוהב אותו סמיך מאד!)

 

תיבול
עד לנקודת הטחינה אין בכלל טעם של ערמונים, זה בגלל שהם קצת סנובים ולא משחררים את הטעמים שלהם החוצה. אחרי הטחינה כל הטעמים פורצים ומתחברים, ומיד אפשר להרגיש טעם חמאתי ומתקתק שאי אפשר לעמוד בפניו. לכן מתבלים רק בשלב הזה ולא לפני. מלח ופלפל, זה הזמן.

זה הזמן להוסיף גם את רוטב הברביקיו בשביל עננת הטעם המעושן. בזמן האחרון אני מפתח חיבה יתרה לנוזל הסמיך הזה, ואני יודע שזה נוגד את העקרון שהסברתי בהתחלה עם אבקת המרק התעשייתית, אבל הפעם אין לו באמת תחליף, והכפית הקטנה ממנו תעשה פלאים. אני אוהב במיוחד את הסוג המעושן אבל כל אחד אחר יתאים. אם אין לכם רוטב ברביקיו אפשר להוסיף חצי כפית של ווסצ'סטר, או חצי מנת אספרסו (שזה בערך כף), אפשר גם לוותר עליו לגמרי, זה לא קריטי.

 

 

הגשה
המרק הזה כבד וסמיך, אז אני אוהב להגיש ממנו כמות קטנה מאד, למשל בכוסות אספרסו.
אם יש לכם מכונת הקצפה אפשר להוסיף מעל כפית קצף ולקרוא לזה מקיאטו ערמונים. אף אחד לא ישאר אדיש.
בתמונה העליונה פיזרתי מעל מלח שחור מעושן שנמס פנימה, ועוד כמה טיפות שנשארו במיכל השמנת. כשהגשתי אותו השבוע מיד אחרי הצילומים, חברים שלי גנחו בסלון, וזו לא מטאפורה.
תסלחו לי שוב על חוסר הצניעות, אני באמת גאה בו מאד, וזה כנראה אחד הדברים הכי טעימים שיצאו מהמטבח האישי שלי. רוצו להכין!

 

———————–
לגזור ולשמור
———————–

מכינים ציר – גזר, בצל, סלרי ועלי דפנה בסיר. מוסיפים ליטר וחצי מים, מרתיחים וממשיכים לבשל על אש קטנה במשך שעה. מסננים ושומרים את הנוזל.
מטגנים את הבצל בחמאה וקצת שמן, כשהוא שחום מוסיפים את קוביות תפוחי האדמה לטיגון קצר.
מוסיפים להם 4 כוסות ציר וטימין ומנמיכים את האש.
כשתפוח האדמה רך מוסיפים את הערמונים וחצי גזר מהציר ומבשלים עוד רבע שעה.
מוציאים חצי מכמות הנוזלים ושומרים.
טוחנים, מוסיפים חצי מיכל שמנת ומדללים בחזרה בנוזלים. להשאיר סמיך.
לתבל רק בשלב הזה במלח ופלפל, וברביקיו אם יש.
להגיש בכוסות קטנות.

 

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫פתיתים‬ )

‫צלעות שומר אפוי עם קממבר‬

 

גם לסולדים מהאניס מחכה כאן הפתעה מעניינת. אחרי האפייה השומר נעשה מתקתק, רך ופחות סיבי. הטעם האופייני עדיין קיים, אבל מטושטש יותר. אולי זו תהיה נקודת השינוי שתגרום לכם לאהוב אותו?…

(קיראו ו/או הגיבו להמשך הפוסט אצל כותבו: ‫פתיתים‬ )